מראשית הצילום, טכנולוגיה וטכניקה היו משולבות: החומר על גביו צילום הוטבע והמבנה של המצלמה היו לחלק מהותי מהתמורות בשדה הצילום. בתרבות בה טכנולוגיות דיגיטליות פופולאריות הפכו מבוססות עדשה, אנו רואים כי עולות שאלות לגבי אופן השימוש שלנו בצילום וההשפעה שלו על סוגיות של זהות ופרטיות, לאן תוביל אותננו האפשרות של עריכה עצמית באמצעות מצלמה. אך התפתחויות אלו היו ועדיין קשורות לחומר הצילומי - שהוא נושא המחקר של גיא און.
מטרת הפרוייקט הייתה למתוח את גבולותיו של התוכן הצילומי דרך יצירת הופעה היפר ריאליסטית - יצירת חומר אלסטי ונוח שמאפשר לנו להטביע על גבי עצמנו את הדימוי. בשיתוף עם המעבדה לחומרים חכמים בגבעת רם, פיתח און צילום משוחרר מתומך - צילום ללא נייר, מסך או צג. בהתבסס על מסורת הדפסה יפנית, Suminagashi, ועל טכניקת הדפסה דיגיטלית משולבת עם הדפסת UV און ייצר חומר פולימרי המכיל 99% חומר - שהוא למעשה מידע - צילומי.
הדימוי המוביל במהלך המחקר היה הדימוי הקלאסי הצילומי - הפורטרט. ״תחת מסכה זו, מסכה נוספת. לעולם לא אסיים את כל הפרצופים האלה״ כותבת קלוד קהון. בדיוקן עצמי משנת 1927 היא מצולמת עם לבבות המעטרים את לחייה, שני תלתלים מעוצבים על מצחה, שפתיה וריסיה מודגשים היטב. המנבאים את עתידו של מדיום הצילום, ראו שחורות, הכריזו שוב ושוב על מותו, על מגבלותיו, על כישלונו. הפועלים מתוכו לא הפסיקו לחלום, להגשים, לברוא, לחדש, לצעוד במסלול של ׳עתידו לפניו׳. און משתמש בטכנולוגיות מבוססות עדשה על מנת לאפשר לנו לעטות ריבוי זהויות, להחליף עור וגוף. צילום לא עוד כמזכרת, צילום לא כאובייקט על קיר ולא כדימוי על מסך. צילום שהופך אחד עם הגוף, חי ונושם עם העור האנושי. פשוט ללבוש צילום.
-
גיא און (נ. 1986) הוא צלם, אמן פלסטי ומעצב בוגר התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, תואר ראשון בצילום בבצלאל ותוכנית החילופים ב-Slade London. עבודתיו בתחום האמנות החזותית מתרכזות במחקר של יחסי הגומלין בין דימוי לאובייקט,עם דגש מיוחד על גוף האדם. עבודותיו הוצגו במספר תערוכות יחיד בגלריה רוזנפלד ובחללים נוספים בארץ ובעולם, כמו גלריה MoM בהמבורג וMoCAK.