שיחת חתך מארחת את עופר גרינולד-אמן בונסאי

שיחת חתך מארחת את עופר גרינולד-אמן בונסאי
מאת: ליה ברוס, ויטלי עונג , ספי קלר ושי צוקר
......................................................................................................................................

עופר גרינולד הוא יוצר בונסאי ישראלי הפעיל בארץ ובעולם. את הכשרתו המקצועית עבר אצל רב האמן אנריקו סביני בבית הספר בייסודו, פרוג'טו פוטורו שהפך עד מהרה לאחת האסכולות המשמעותיות ביותר במערב בתחום הבנוסאי.
בשנים האחרונות עבד עופר בשיתוף פעולה צמוד עם הגן הבוטני בירושלים במטרה לקדם ולפתח את תחום הבונסאי בארץ. הוא ייסד את פרס הגן הבוטני וכנס הבונסאי, אירוע שנתי המהווה את התערוכה הארצית של הבונסאי הישראלי ואצר את אוסף הבונסאי של הגן הבוטני מתוך רצון לפתחו לאוסף בונסאי מודרני ופיסולי. כיום, לצד עבודתו המתמדת בבונסאי המסורתי, הוא שואף לדחוק את גבולות המדיום, ולהצעיד את הבונסאי אל עבר מחוזות אמנותיים חדשים.

מה זה בונסאי? 

רבים מגדירים בונסאי הגדרה פורמליסטית טכנית: תרבות של עץ בר, עץ ננסי או תמצות של עץ. עבור עופר בונסאי היא האומנות של פיסול עם עצים חיים. העובדה שהמדיום חי מגדירה את כל התחום: מבחינה מוסרית, פרקטית ותהליכית. היסטורית, מקורו של הבונסאי בסין במאה השישית. והוא התפתח מתוך השאיפה להכניס את הטבע לסביבה האורבנית כמעיין ציורי נוף באמצעות יצירה של קומפוזיציות המקפיאות רגע מסוים בטבע. מסין האומנות עברה ליפן ומשם למערב. כיום האומנות היא בין לאומית ואפשר לדבר על הרבה אסכולות וזרמים שונים בבונסאי העולמי.

התפיסה המזרחית להבנת הבונסאי נשענת על המושג "וואבי סאבי" היפני שפרושו: הכל בר-חלוף, ויש לחוות את הדרך ולא רק את התוצאה – לפיכך הרבה פעמים נראה עונות מעבר ביצירה וקומפוזיציות שמשרות עלינו מלנכוליה שלווה. לעומת התפיסה התהליכית המזרחית, אם נסתכל על הבונסאי במונחים מערביים, נגיע מהר לתורת האידאות של אפלטון. הבונסאי משתמש ברמזים ויזואליים כדי להעביר את האידאה של העץ: גזע, יחס קוטר של ענפים, מבנה פרקטלי של עלווה . הבונסאי נתפס יותר כתוצר מוגמר, כאשר עצים שונים יכולים ליצור קומפוזיציות בעלות רמות מופשטות שונה.

כיצד עובדים עם בונסאי?

"היות ועיצוב הבונסאי הינו עבודה עם עצים חיים ולא בעצים חיים, כלומר המדיום חי ואם אינך רוצה שימות אתה חייב ללכת איתו. זוהי סוגיה עקרונית שמכתיבה את כל מהלך העבודה. רוב האנשים תופסים את הבונסאי כמשהו שנעשה בניגוד לדחף הצימוח של העץ. כביכול, עץ זה דבר גדול, בונסאי זה דבר קטן –אז בכוח אנחנו מפעילים עליו לחץ על מנת להקטינו, לדכא את הגדילה שלו. זו תפיסה שגויה."

כשעופר ניגש לעצב עץ בונסאי הוא עובד עם הנתונים של העץ: למשל אם הגזע דומיננטי, אז אפשר לשחק על הכיווניות שלו, להוריד אלמנטים מסיחי דעת שלא מתאימים, וכשהעץ יגדל הוא ימשיך את הפיתוח שעופר הנחה. אחד המאפיינים של בונסאי זה שאין תוצר סופי. לדבריו של עופר ההתפתחות היא בגל סינוס: כ-5 שנים של שכלול הקומפוזיציה, כמה שנים שהיא יחסית סטאטית ואז היא מתחילה לדעוך, להתפרק ולהפוך למשהו אחר. לכן הצפייה והחוויה של בונסאי היא רגעית. מתקיימת בהווה, בנקודת זמן ספציפית. קומפוזיציות הצמיחה משתנות כל הזמן ומופעי העץ רגעיים. עץ בונסאי יכול לחיות אלפיים –שלשת אלפים שנה ובתקופת חיים זו לעבור מספר מחזורי צמיחה. המעצב הוא למעשה פרק בחיי העץ ולא להיפך.

עיצוב ובונסאי

באופן מסורתי  התצוגה ביפן היא בארונית הטוקונומה- זו מעין ארונית / נישה בחלל האירוח בבית היפני שיש לה תפקיד אסתטי. הקומפוזיציה מדמה תמונת נוף, משקפת רגע בטבע. אופן התצוגה הוא לרוב מאוד שמרני. למרות התפיסה התהליכית של הבונסאי, תערוכות הבונסאי נראות יותר כמו יריד מסחרי. העצים יפים ומיוחדים אולם אופן התצוגה חסר מעוף. עץ הבונסאי מונח על משטח נטוי, עדיין מכיל בתוכו מעין ציור נוף אך ללא אמירה אמנותית היכולה להתחיל דיון. כלי החרס בו מוצג העץ לא אוחז בתפקיד משמעותי במכלול העץ והקומפוזיציה. כל עוד עובדים על העץ בשלבים היותר גולמיים הכלי אינו רלוונטי כלל ויכולות לעבור עשר שנים עד שיגיע לכלי תצוגה.

מהם הכלים לאמירה אמנותית בתחום הבונסאי?

"העץ עצמו הוא לא פריט אמנות- הוא פריט עיצובי במונחים עכשוויים. הבונסאי והצגתו המסורתית שמים דגש על ויזואליות, לא בהכרח על אמירה אמנותית לכן יותר משחקים בעיצוב התצורה. המקום ליצירה האמנותית הוא בתצוגה. התצוגה המסורתית לוקחת לכיוון LANDSCAPE – עיצוב דמוי נוף  והשאלה היא,  האם אפשר לקחת את התצוגות וליצור דברים מעניינים שיהוו בסיס לדיון אומנותי."

בשנה עברה התקיימה לראשונה תערוכה פרי של שיתוף פעולה בין עופר לסטודנטים לעיצוב בבצלאל. התערוכה נקראה “מצע מנותק” ונעשה בה ניסיון להשתמש במדיום הבונסאי באופן שיאפשר משחק אמנותי עכשווי מתוך העמדה שמעסיקה אותנו כישראלים או אנשי מערב. הסטודנטים, כולם מעצבים מתואר ראשון בעיצוב תעשייתי, צורפות ואופנה ניגשו לפרויקט במטרה ליצור משהו חדש מתוך הבונסאי. ההכנות לתערוכה לקחו כ4-3 חודשים והיא הוצגה 24 שעות בסה"כ. כיון שזהו מדיום חי, אופני התצוגה לא אפשרו תצוגה ממושכת מבלי לפגוע בעצי הבונסאי.

כיצד הגעת לעסוק בתחום? מה בין עיצוב בונסאי לגננות?

עופר נחשף לבונסאי כילד בארה"ב. במהלך ביקור משפחתי  בגנים יפניים ביקש מאימו לרכוש לו ספר הדרכה על אמנות הבונסאי. 16 שנה אח"כ מצא עופר את הספר בבית ונשאב פנימה.

"המשיכה שלי לבונסאי מגיעה משלושה גורמים עיקריים: האסטטיקה, הטכניות והצד ה"גנני" הממשי שבעבודה. אני עובד במקביל על מאות עצים, בארץ ובעולם. באוסף הפרטי שלי יש רק בין 10-8 עצים. הצמצום נובע מהאינטסיביות שבעבודה על כל עץ באוסף. אני מתנגד נחרצות לשימוש בטכניקות להאצת הצימוח. לדעתי, הזירוז המלאכותי מנוגד למהות הרעיונית שבבסיס הבונסאי. בנוסף, בהיבט הטכני, המאיצים מחלישים את העץ ומקשים על העבודה איתו".

עופר מטפל במאות העצים בו זמנית, באוספים בארץ ובחו"ל. "אין לי בעיה לזכור מי הוא מי גם אם הפעם האחרונה שעבדתי עליהם הייתה לפני מספר שנים. הזמן שעובר בין טיפול אחד לשני מחייב שמירה על ראש פתוח בנוגע לכיוון היצירה. בנוסף, כאשר אני עובד על עץ שעבדתי עליו בעבר, מתעורר מתח בין השימור לצמיחה. 

האם ניתן לזהות סגנון של אמן?

ניתן לזהות את הסגנון הייחודי של אמן הבונסאי, אבל כמובן שלא כל אמן מצליח להגיע לרמה כזאת. העצים שלי נוטים להיות יותר כבדים ומלנכוליים עם סימנים אנתרופומורפיים".

איך אתה מתמודד עם הקצב האיטי של העץ במציאות חיים כלכך הפוכה?

"הבונסאי מסוגל לשנות את דפוס המחשבה של העוסקים בו. קבועי הזמן הארוכים מביאים לשינוי בתפיסת ממד הזמן, הדבר מפחית לחץ, מרחיב את הפרספקטיבה לחיים ומשפר פלאים את כישורי המשא ומתןJ  "

חזרה לבלוג לדף הבית