שיחת חתך מארחת את רביד רובנר

על מקוריות
שיחת חתך מארחת את רביד רובנר
מאת: רייצ׳ל נחשון, שירה גלאון ליכטר, מאיה זכאי ומאיה שוורץ
................................................................................................................

מאיפה התחילו המושגים פונקציונליות, אמת החומר ואוניברסליות?

רביד רובנר, מרצה ותאורטיקנית של עיצוב, חוקרת את מקור המושגים הללו ואת ההיסטוריה שלהם: מתי הם נוצרו, איך הם השתנו וכיצד הם באים לידי ביטוי היום? לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון בעיצוב תעשייתי ב-HIT, המשיכה אל לימודי התואר השני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וכעת היא דוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, וחוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות באמנות ובעיצוב.

רביד לקחה אותנו למסע של 200 שנה בעולם העיצוב והאמנות, בחיפוש אחרי מקורה של המילה מקוריות. התחלנו את המסע בדיון על מהי מקוריות, תחילה באופן כללי ולאחר מכן דרך השוואה בין שתי עבודות - ה-iPhone הראשון שעוצב ע״י ג׳ונתן אייב (Jonathan Ive) לעומת הכסא Where there’s smoke של מרטן באס (Maarten Baas). כאשר ה-iPhone הראשון יצא ב - 2007 הוא נתפס כ״חדשני, כמכונה מיוחדת מכל מכונה שהשתמשנו בה לפני כן, כזו שמשנה את התפיסה של איך טכנולוגיה יכולה להרגיש״ (ניו יורק טיימס, 2007). לעומת זאת, הכסא של באס מבוסס על כסא שיצר Michael Thonet (שעל שמו הכסא) בגרמניה בשנת 1859, כאשר באס שורף אותה כאקט של ביקורת.

מתי נוצר המושג מקוריות?

סוגיית המקוריות הופיעה לראשונה ב-1759 במסה של המשורר האנגלי אדוארד יאנג (Edward Young) בה יצא נגד חיקויים של יוצרים אחרים. מבחינתו מקוריות היא הוספה של דבר מה חדש, גם אם הוא מחקה את רוח היוצר או את הטבע. בניגוד ליאנג, טוען יוהן יואכים וינקלמן (Johann Joachim Winckelmann) שמקוריות מגיעה אך ורק מתוך חיקוי של העולם הקדמון, לא את מה שנוצר מאז. מנגד, לאחר 35 שנה, עמנואל קאנט (Immanuel Kant) הצהיר, שמקוריות מגיעה מתוך גאונות - מי שגאון הוא מקורי. זה לא משנה האם היצירה עצמה היא חשובה או לא, מה שחשוב זה האם היא מופת לחיקוי עבור יצירות אחרות.

מקוריות בעיצוב

בעיצוב, הדיון במושג מקוריות התחיל ב- 1874 כאשר צ׳ארלס לוק איסטלייק (Charles Lock Eastlake) מחבר בין מקוריות ויכולת המצאה. בעיניו, מקוריות באה לידי ביטוי כאשר מעצב לומד מהמסורת ועם זאת מחדש וממציא מתוכה. למעשה מאותה נקודה ניתן לראות יצירה של עיצוב חדש מתוך השראה, איסוף חומרים מהקיים ולמידה מתוכם.  ג׳ון רסקין (John Ruskin) הבחין בבלבול בין המצאה למקוריות. מקוריות מתרחשת בסגנון קיים, לעומת המצאה של משהו חדש, גם אם בסגנון קיים או בסגנון חדש. רסקין היה אחד מראשי תנועת ה - Arts and Crafts, יחד עם צ׳ארלס אשבי, וויליאם מוריס (Charles Ashbee ,William Morris). תנועה זו התנגדה לתיעוש של עולם העיצוב וקראה למעצבים לחזור לעבוד בגילדות, כמו בימי הבינים ולבנות את הדברים בעצמם.

דוגמא לכך ניתן לראות בטפט ״Trellis״ שעיצב מוריס ב- 1862, בה שאב השראה מצמיחתם של הוורדים בביתו הראשון. הורדים בביתו סודרו בסגנון ימי הביניים, כאשר הם משתלבים עם הסורגים מעל ערוגות הפרחים. הציפורים שצוירו בטפט עוצבו על ידי חברו פיליפ ווב (Philip Webb), אדריכל ביתו.

ב- 1873 המעצב כריסטופר דרסר (Christopher Dresser) התייחס למקוריות כ׳עיצוב שהוא בהשראת יצירה אחרת׳. מבחינתו העיצוב הוא מקורי כל עוד העיצוב לא מתרפס כלפי המקור והוא מובא כפרשנות שמביא איתה משהו חדש. ההתייחסות לסוגיית המקוריות בתקופת המודרניזם בולטת דרך השינויים שעשה המעצב והתיאורטיקן אוטו וגנר (Otto Wagner) בשלוש המהדורות של הספר Modern Architecture:

בעוד שבמהדורה הראשונה מ - 1896, וגנר טען כי אין להעתיק את העבר אך ניתן להתייחס לצורה הקיימת, במהדורה השניה מ- 1898 הוא שינה שמעצב צריך לקחת מרחק זהיר מהצורה הקיימת. המהדורה האחרונה מ- 1902, מציגה גישה שונה בה הוא מדבר על עיצוב המנותק לחלוטין מן העבר. אוטו וגנר עבד כארכיטקט באותה תקופה באוסטריה ולכן אפשר לראות את השינוי בתפיסה שלו בצורה בולטת בעבודותיו; כאשר הוא תכנן את ביתו באוסטריה בשנת 1888, הוא עיטר אותו באלמנטים מתקופת הארט נובו. מנגד, כאשר עיצב את בנק הדואר בוינה ב-1904, הוא עשה זאת בעיצוב מודרני פונקציונלי השונה מהעיצובים של אותה תקופה.

תקופת המודרניזם והפוסט - מודרניזם

עם הזרם המודרניסטי, בתחילת המאה העשרים, כל מעצב מפתח סגנון מקורי משל עצמו. רולאן בארת׳ (Roland Barthes) חושב ביצירתו ״מות המחבר״ ששום דבר לא מקורי. בעיניו טקסט אינו נעשה משורה של מילים המשחררות יחד משמעות בלעדית, אלא חלל רב מימדי בו משולבות ומתנגשות כתיבות רבות ושונות. הטקסט הוא טקסטורה, רקמה של ציטוטים המגיעים מאינספור חדרי התרבות. וכך גם אנחנו מקישים על העיצוב של אותו זמן.

בפוסטמודרניזם חוזר העניין של חיקוי והעתקה, אם זה דרך רדימייד, דרך מחווה או עבור אמירה חדשה. אנחנו רואים יצירות שמחקות יצירות היסטוריות במטרה להעצים את הקודם. דוגמא לכך היא Proust של המעצב האיטלקי אלסנדרו מנדיני (Alessandro Mendini) מ-1978, בה פירש מחדש את כורסת פרוסט אשר צורתה בסגנון ניאו-בארוק של המאה ה-18 בצרפת, וקישוטה נלקח מקטע מוגדל של ציור פוינטיליסטי של פול סיניאק (Paul Signac).

מה קורה היום?

ב- 2017, רוברט שור (Robert Shore) כותב בספרו Beg, Steal & Borrow כי היום כמעט ולא ניתן להיתקל בדבר שהוא מקורי באמת. הוא מתאר פרויקט שנעשה על ידי קבוצת סופרפלקס (SUPERFLEX) אשר הציבו 80 כסאות שמחקים את הכסא Ant Chair של המעצב הדני, ארנה ג׳ייקובסון (Arne Jacobsen) דרך מודיפיקציות ידניות. התוצאה, שהוצגה ב- 2016 בביאנלה בסאו פאולו, עוסקת בזכויות יוצרים ומכאן גם שמה - Copy Right .

ספר נוסף שהתפרסם על ידי סטודיו MVRDV ב-2018 בשם Copy Paste: BadAss Copy Guide מציע כי השאיפה ליצירתיות החליפה את החיפוש אחר מקוריות. ב- 15 השנים האחרונות התרגלנו לראות בעיצובים חדשים רכיבים אשר שואבים השראה מעיצובים קיימים. מעצבים עושים זאת על מנת לעורר שאלות בנושאים כמו קידמה, טכנולוגיה ותרבות ומתוך רצון להעצים את המקור.

לדוגמא, היצירות Blow Away Vase של Front design ו- Good Vibration של פרוצ'יו לביאני (Ferruccio Laviani) בהם מצוטטים חפצים מהמאה ה - 18 וה - 19 במטרה לעסוק בקלות הייצור והוספת אפקטים הנובעים מן הקידמה הטכנולוגית ומהעולם החזותי של האינטרנט.
אם נחזור להשוואה בהתחלה, בין הכסא של באס לעומת האייפון של אייב, נוכל לראות כאן שתי גישות שונות של מקוריות. יוצרי האייפון, סטיב ג׳ובס (Steve Jobs) וג׳ונתן אייב (Jonathan Ive), העריצו את העבודה של דיטר ראמס (Dieter Rams) לחברת בראון בשנות ה - 70. כאשר שאלו את אייב על ההשראה שלו ממוצרי בראון, הוא ענה: ״דיטר ראמס והצוות שלו בבראון עיצבו מוצרים יפהפיים שיוצרו בכמויות גדולות והיו נגישים לכולם״ (תרגום חופשי). הם קיבלו מהמוצרים שלו השראה צורנית שחוברה יחדיו עם הפונקציונליות והטכנולוגיה החדשה שקיימת ב iPhone. מצד שני, בכסא של באס, הוא משתמש ב-Copy Paste מובהק במטרה לעורר ביקורת ואמירה על המקור.

לסיכום, מתוך המסע שרביד סקרה בפנינו בהקשר של סוגיית המקוריות וביטוייה באמנות ובעיצוב, במאה ה-19 חיקוי והעתקה בעיצוב היו פרדיגמה שאין מערערים עליה שלא נעשתה באופן לעומתי אלא מתוך כבוד למקור; במאה ה-20 החיקוי והעתקה נעשו כהפניית גב למקור ושאיפה לייצר משהו חדש, ובמאה ה-21 חזרה העתקה כהתבוננות ורפלקציה על העבר אבל הפעם מתוך אמירה על התרבות ועל השינויים שעברנו.