הארון כמאגר מידע- בין בגדים, הרגלים ונתונים. שיחה עם יוליה סיוריבר וסתיו מנדלבאום

בפרויקט הגמר "הארון כמאגר מידע" יצרו יוליה סיוריבר וסתיו מנדלבאום כלי המעודד צריכה מצומצמת ואפקטיבית של פריטי לבוש כתגובה לאופנה המהירה והבזבזנית. הכלי משמש תנועה מדומיינת בשם Quantified Closet המציעה כיצד לדייק את צריכת בגדים באמצעות פרופיל העדפות אישי.

מאת: אביגיל רוביני

......................................................................................................................................

מה הצית את הרעיון לפרויקט הגמר שלכן?

יוליה: ״מהמקום שלי הפרויקט התחיל מתוך חוסר הצלחה במציאת בגדים שנכונים לי. מופרך היום ללכת ולחפש בגדים. יש את האינטרנט, אבל עדיין אופן החיפוש מאוד לא נוח ולא נותן לי מספיק מידע על הבגד, ואין דרך אפקטיבית לסנן לקטגוריות ספציפיות הנכנסות לרזולוציה של הרכב בד, גזרה, חומריות וכו׳. אם אני מחפשת חולצה עם שרוול יותר מוגדר ובד מאוד מסוים, למה אין לי את הפרמטרים האלו במעמד הרכישה?

ניסיתי לראות אם קיימים פריטים בארון הבגדים שמגדירים את הטעם שלי, למדתי תפירה ותדמיתנות כדי להבין יותר טוב איך בגדים בנויים והתחלתי לשחק עם המחשבה שאולי יום אחד אפשר יהיה לאסוף נתונים באופן שיטתי ומפורט כדי להגדיר בהמשך את החיפוש שלי. בתור מהנדסת תוכנה בגוגל, יש בי רצון לראות אם מתחבא כאן דאטא שאפשר לארגן ולהנגיש אותו לטובת הצרכנים.

סתיו: ״שתינו התחלנו לשאול שאלות לגבי צריכת בגדים היום. אצלי עלו שאלות לגבי ההשפעה של האפשרות לקנות ברשת וההעלמות של ההיבט הפיזי על הבחירה. מצד אחד, יש לנו גישה לאינסוף אפשרויות בכל רגע ומכל מקום. מצד שני לא הבנתי איך אפשר לקנות בגד בלי לחוש את מגע הבד, או לראות איך הוא מונח עלי ולא על דוגמנית. השאלות האלה עניינו אותי ברמה הפילוסופית או ׳אודותית׳ - איך אנחנו בוחרים פריט תלת מימדי שבא במגע ישיר עם הגוף שלנו דרך ייצוג דו מימדי על מסך והאם אפשר למצוא דרכים חדשות לתקשר חומר וחושים לא ויזואליים דרך האינטרנט. אבל מעבר לזה, ברמה הפרקטית - היה לי ברור שלשינוי באופן הצריכה יש השפעה על האופן בו מעצבים בגדים ועל תעשיית האופנה בכלל, וכמעצבת אופנה, שאלות אלו מעסיקות אותי, בחינת הכיוון שעולם האופנה הולך אליו."

"הפרויקט התחבר לעניין גדול יותר שהעסיק את שתינו והוא תופעת האופנה המהירה. רוב האנשים צורכים בגדים ולא מודעים לשרשרת הייצור שמכילה בתוכה בעיות סביבתיות, חברתיות וכלכליות ברמה גלובלית. מחקרים מראים שלרובנו בארון יש קרוב ל-80% בגדים שאנחנו לא לובשים ביום יום. אי אפשר לדבר על אופנה מהירה בלי להתייחס לנושא הזה.״

״בשלב מוקדם בפרויקט הבנו גם שהשאלות שלנו מתחברות למטרה משותפת של צמצום צריכה. כדי לעשות את זה התחלנו קודם כל לשים לב לבחירות שלנו ושל האנשים סביבנו, והבנו שארון הבגדים שלנו והתנהלות סביבו הוא אוסף של מידע לא מפוענח ועמוס בפרטים. האופן שבו אנחנו בוחרים את הבגדים הוא ממש דאטא שמאפשר פילוחים וניתוחים, ועל בסיס המידע הזה אפשר להוביל לצריכה מודעת ו״חכמה״ יותר. למשל, אם נזהה דפוסים חוזרים בבחירות שלנו - מה אנחנו קונים, ומה בפועל אנחנו לובשים בבוקר, אפשר להגדיר איזה בגדים עובדים בשבילנו ואיזה עדיף מלכתחילה שנשאיר בחנות."

נשמע שבימינו אין כמעט דרכים ׳לצאת טוב׳ כשקונים בגד חדש. איך בכל זאת אפשר לפתוח את עיניהם של צרכנים בלי להיכנס לפינה של טהרנות אנטי-צרכנית?

סתיו: ״בדיוק בגלל זה החלטנו להתמקד בהתנהלות של הצרכן. דרישות צרכניות היום צריכות להיות מודעות ומדויקות יותר, דבר שגם יכול להשפיע על היצרנים והמשווקים. כשהתחלנו לדבר עם אנשים על הצריכה שלהם, ראינו דוגמה בולטת לכך בפרדוקס הקניות באינטרנט: מצד אחד מאוד כיף ונוח להזמין פריטים, ומצד שני חוסר יכול למדוד, למשש את הבד ולהרגיש אותו על הגוף מוביל לכך שהרבה פעמים מקבלים משהו שלא באמת מתאים לנו״.

יוליה: ״ואפילו יותר מזה - יוצא שהארון שלנו מלא בגדים שאנחנו לא לובשות, וסך הכל את רוצה להתלבש ולהתחיל את היום בצורה הטובה ביותר, אבל מוצאת את עצמך נתקלת בכל השדים האלה של ״קניתי את זה בהמון כסף ואני בכלל לא הולכת עם זה״, ״הדבר הזה כבר לא באופנה״, ״לא עולה עליי יותר, אולי אני ארזה״. בגדים כאלה נתקעים אצלנו בארון ומחכים ליום שיוכרע גורלם, שבאופן יומיומי הם הנתון של ה-80% שהזכרנו. הבנו שזה רגע עם קושי ואתגר גדול שאנחנו רוצות להצביע עליו.״

זה מתחבר לכן לטרנד של תנועות מינימליסטיות?

סתיו: ״היו הרבה יוזמות מצד צרכנים שהשפיעו עלינו. למשל הפרויקט "לחיות עם 33 פריטים במלתחה" שרץ ברשת, או אנשים שמתעדים את עצמם חיים חודש עם עשרה פריטים וכו׳. ולמרות זאת התנועה המינימליסטית או Simple Living לא נאמרה בינינו בפה מלא. המטרה העיקרית שלנו היא לייצר שיטה וכלים כדי לצמצם צריכה עודפת. אנחנו מתחברות לתנועה הזו אבל יוצקות את הנושא דרך האפשרות לראות את הארון כמאגר מידע.״

יוליה: ״ילצד הנושא של חיים מינימליסטיים שהוזכרו האסטרטגיה שלנו נוגעת בצורך לייצר מודעות עצמית ליצירת סגנון אישי. דרך מאגר המידע אפשר לבנות פרסונה, Style Guide, ממש כמו שפה חזותית בתיק מותג של שפה גרפית, כדי שארגיש הכי נוח ומחובר עם מה שאני לובשת, ממקום של מיינדפולנס״. לא ליפול למקומות של Sale או קניות מבוססות נטו רגש, אלא סביב הזהות האופנתית שלך.

איך התנהל תהליך המחקר שלכן ואופן איסוף המידע?

סתיו: ״התחלנו ממחקר איכותני של ראיונות ותצפיות. הגענו לאנשים הביתה, ישבנו מול הארון וראיינו אותם באופן חופשי. בהמשך התבהר לנו שאנחנו מתבוננות על כמה סוגי פרמטרים עיקריים: מתי לבשת את זה בפעם האחרונה? באיזו תדירות אתה לובש? וכו׳. שאלנו גם פרמטרים סוביקטיביים: איך הבגד הזה גורם לך להרגיש? אם אתה לא לובש את הבגד אז למה הוא עוד בארון? עלו הרבה עניינים שליליים וחיוביים שאפשרו לנו להבין ׳מה זה המשהו הזה שהופך בגד לנכון עבורי׳. שתינו מגיעות עם ידע מקצועי באופנה ויכולנו לתרגם את התחושות וההעדפות מתוך עולם מושגים מקודד, להסביר באופן מקצועי את הבעיות והיתרונות שעולים מתוך התשובות.״

יוליה: ״חשוב לומר שזה לא קרה מתוך טקסטבוק גנרי, אלא מתוך תהליך שכלל מפגש עם המרואיינים. השוונו באופן סיסטמטי בתוך ארון הבגדים את הבעיות, היתרונות והעדפות שיש לאותה משתתפת.״

סתיו: ״תוך כדי התהליך הפכנו להיות אלגוריתם לומד. מכיוון שיש דפוסים שחוזרים על עצמם, אחרי הרבה מאוד חולצות כבר יכולנו לשקלל פרמטרים ולצפות מה יהיו התשובות. פגשנו אנשים עם מנעד מודעות שונה לסגנון לבוש אישי, אבל רובם לא יודעים להגדיר אותם במונחים טכניים, זה הרבה יותר מהאינטואיציה. יש גם אנשים שהם כביכול לא מעוניינים באופנה, אבל יש להם את ערמת הטישרטים שהם כן או לא לובשים. יש סיבות להתנהגויות האלה וצריך להבין אותן.״

יוליה: ״בשלב הזה הבנו שיש לנו שיטה ומעקב על האספקטים שצפו מהמחקר. היה מאוד קשה להשתלט על כמות הדאטא. מכיוון שארון בגדים ממוצע מכיל כל כך הרבה פריטים וסיפורים החלטנו להתמקד במפגשים בנושא של חולצות, פשוט לא יכולנו להכיל בשלב זה את כל קטגוריות הבגדים שיש בארון. מעבר לכך, איסוף הנתונים והפרמטרים דורש מפגש אישי כדי לקבל את הסיפור המלא.״

מהן התובנות העיקריות שעלו?

סתיו: ״ברגע שהצלחנו לפרוס ולשקף את הסיבות למה בגד נלבש או לא נלבש, היה הרבה יותר קל למרואיינים להיפרד מבגדים מסוימים. באופן טבעי נוצרה חלוקה לשתי ערימות של ׳מה חוזר ומה לא חוזר לארון׳. היו דברים שנשמרו בגלל עניינים סנטימנטליים, והוחלט שלא חוזר לארון אלא הופך לארכיון. חשוב לומר שבעינינו גם זה מעשה לגיטימי כשהוא קורה באופן מודע. קרה עוד משהו מעניין - כשהבנו את הדפוסים של המרואיין, אפשר היה להבין מה באופן פרטני בעייתי בבגד שלא נלבש ולזהות את הפוטנציאל לתיקון הבגד - משהו שלא היה ברור לפני כן.

בשלב זה יצרנו שיטת ארבע קטגוריות של מה עושים עם הבגדים אחרי שהם עוברים את הסינון הראשוני:

1. בגדים שלובשים ונשארים בארון

2. בגדים שיכולים לעבור שינוי קטן ולחזור לארון

3. בגדים עם ערך אישי משמעותי שעוברים לארכיון

4. בגדים שנפלטים מהמערכת לחלוטין. ״

כמה השיטה שיצרתן הייתה אפקטיבית?

סתיו: ״רק אחרי יישום שיטת המיון היתה לנו את האפשרות האמיתית לחשוף את סגנון הלבוש של המרואיין, שהוא מנומק ומבוסס דאטא. נוצר מעין מגדיר סגנון לכל מרואיין, שמפרט את הפרמטרים שבהם הוא מרגיש נוח וטוב, למשל רוחב ואורך של חולצת טי שירט, צבע, רוחב פס בחולצת פסים, רוחב של כתפייה. בבואו לרכוש בגד חדש, המרואיין יכול עכשיו לבדוק במגדיר הסגנון אם הפרמטרים של הבגד מתאימים לו. על סמך זה אפשר לבנות אקוסיסטם שמאפשר העברה של הבגדים הלא רצויים לאנשים אחרים. ברגע שלכל אחד יש מגדיר סגנון  קל לזהות למי אפשר להעביר את הבגד. כמו כן זה חשף את האפשרות לתקן בגד רצוי עם בעיה נקודתית שלא הייתה ברורה לפני קיום המחקר".

"חיפשנו דרך קלה ואפקטיבית לאיסוף הדאטא ליצירת מאגר נתונים כך שאפשר יהיה ליישם את זה במציאות. חילקנו את הנתונים לשלושה סוגים: המפרט הטכני של הבגד, היסטוריית השימוש בבגד וחווית הלבישה, והצענו כלים דיגיטליים לאיסוף כל אחד מהם".

ואיך ההשתתפות ביישום השיטה הזו יכולה לשנות את האופן שבו מלכתחילה קונים בגדים?

סתיו: ״הפרויקט שיצרנו יכול להיות חלק מתנועה שמקדמת מודעות וצרכנות מסוג אחר, מיתגנו את זה ככה במעמד ההגשה שלו בבצלאל. מכיוון שהכלי שלנו עוזר לדייק את הסגנון האישי באופן ישיר משתנים הרגלי צריכה ונוצר ערך גבוה יותר לכל פריט שיש לך בארון. זה בולם צריכה מאסיבית ולא מדוייקת. כמו כן זיהינו את אלמנט הקהילה - הכלי מאפשר שיתוף של הסטייל שלך ושל אחרים וככה למסור הלאה פריטים שלא עובדים אצלך בארון באופן אפקטיבי, עבור מישהו שממש ׳תפור עליו׳ הבגד.״

יוליה: ״בעקבות הפרויקט הזה התחלתי לשים לב איך טרנדים הם ברי חלוף באופן כל כך חזק, ואת הערך האמיתי שלהם בארון הבגדים. אני לא תופסת את עצמי צרכנית של טרנדים, אבל התחכום של התעשייה פועל חזק מאוד על מגוון רחב של תחושות ותפיסות. לכן אני מאוד מאמינה באיסוף דאטא כמו הכלי שלנו, שמאפשר לראות דרכם מה עובד ומה לא עובד לי ברמה האישית. פתאום זה משחרר מהלחץ או מהרצון לקנות משהו שרוב הסיכויים לא יעבוד אצלי.״

סתיו: ״במציאות שאנחנו חיים בה יש הרבה אנשים שנתונים למכבש של טרנדים והצריכה שלהם יותר מושפעת מהם. למרות זאת יש אנשים שיש להם הערכה לחומרי גלם או נטייה טבעית לסגנון מסוים ופחות מסתכלים החוצה לשינויים התכופים באופנה. על זה אנחנו מדברות כשאנחנו מסבירות את המילה פרסונות - על כל פרסונה מצטרף מיסוך אחר של טרנדים ואנחנו רוצות לעזור לאנשים לראות אם זה מותאם באופן מודע למגדיר הסגנון שלו. אנחנו לא אומרות לאנשים לבטל את ההתלהבות וההתנסות בסגנונות חדשים, אבל כשמזהים דפוסים ומאפיינים שנכשלו בעבר זה משנה את הגישה במעמד הקניה. אלו שמחדשים מעונה לעונה יכולים להיות יותר מודעים בעקבות הכלי שלנו ואולי גם יפנימו את התחלופה המוגזמת של הבגדים וחומרי הגלם המגולמים בהם.״

יוליה: ״אם קניתי טישירט ב-200 ש״ח ולבשתי את זה 200 פעם, ה-cost per where שלו יהיה שקל ללבישה, אולי זה מחיר שאני לגמרי מוכנה לשלם. אם אני קונה חולצה מאוד טרנדית והוא עלה 200 שקל ולבשתי רק פעמיים כנראה שמקומו בארון מאוד זמני.״

אחרי סיום התואר והגשת הפרויקט, איזה תובנות נשארו איתכן?

יוליה: ״בעיני המפתח הוא להמשיך לאסוף דאטא ולייצר כלי דיגיטלי נגיש. הדרך הכי טובה היא להמשיך עוד מחקרי ארונות של אנשים, קהילה רחבה יותר. לראות אילו עוד תבניות נוספות עולות כשאנחנו מגדילות את קנה המידה של המחקר.״

סתיו: ״זיהינו הרבה אזורי הזדמנות ונקודות עם פוטנציאל ומצטרפת למה שיוליה אמרה - המשך איסוף מידע. אפשר לייצר פרסונות ודפוסי לבוש נרחבים שעוד לא קיימים בכלי שלנו. אנחנו בצומת דרכים ויש הרבה כיוונים אבל קודם כל להעלות את זה לשיח. עלה גם כיוון של עבודה אמנותית שמעוררת שאלות בסקייל רחב יותר. מכיוון אחר אפשר לקחת את עץ הדיגיטציה ולגרום לו לעבוד מבחינה טכנולוגית בעולם של פאשן-טק וליישם את האפשרויות עבור המשתמש. ״

מילות סיכום?

יוליה: ״לדבר על אופנה ובגדים נתפס לכאורה רדוד, ברמה האישית חשוב לי להסביר לאנשים שהפרויקט מתמודד עם שאלות שצריך להציף וביקורת סביב מערכות אופנה ופחות שיח על סטיילינג וטרנדים. אנחנו הולכים עם הרבה רגשות סביב בגדים שעוטפים אותנו כל יום ומחשבות של ״איך לשחזר יום שהצלחתי להתלבש נכון ונתן לי תחושה טובה״.

סתיו:״ אחד הדברים הכי מספקים בפרויקט היה מישהו שניגש וסיפר שהוא חשב פעמיים לפני שקנה, דייק את הארון. אנשים רצו לדבר על זה פתאום וזה גרם להם לחשוב על ההתנהלות שלהם. מעטים האנשים שעוצרים לחשוב על ארון הבגדים באופן מתודולוגי, ומאוד מספק אותנו לשמוע תגובות של שינוי אצל אנשים אחרי שנחשפו לפרויקט.״

הנחייה: פרופ׳ עידו ברונו, אייל אליאב

מסלולים: אודות עיצוב, עיצוב וטכנולוגיה