שיחת חתך מארחת את מיה ויניצקי

מאת: איליה רוגינסקי, הדס אשכנזי וקרן עזוז אריהן ................................................................................................

מאיה ויניצקי היא אוצרת במחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון תל אביב ומרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מאיה מספרת כי כבר מתחילת דרכה כבוגרת התואר הראשון בעיצוב בבצלאל, היא פעלה מתוך עניין אידיאולוגי וחיפוש אחר משמעות בפרוייקטים בהם עסקה.

התחלות

לאחר סיום התואר החלה לעבוד בסטודיו של פרופ' עזרי טרזי ובסטודיו של פרופ' עידו ברונו; ״בתקופה בה התחום ״עיצוב תעשייתי״ בארץ היה צעיר יחסית - בראשיתו התחיל כעיצוב סביבתי ורק בשנות ה-80 הפך לעיצוב תעשייתי בהובלתו של שמואל קפלן״.

מאיה עסקה בשאלה מי עיצב ויצר את כל המוצרים והחפצים שסביבנו טרם הופעת המעצבים התעשייתיים. מקצועות מסורתיים כמו רפדות ונגרות, ״הולאמו״ ע״י המעצבים החדשים. השאלות שעלו מתוך נקודת מבט זו נגעו בסוגיות מהי היסטוריה ומהו עיצוב, וחברו יחד למחקר שערך שנתיים. בהשראת מחקר זה המשיכה מאיה ללימודי תואר מאסטר ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב בנושא הנגרות ביישוב היהודי בארץ-ישראל 1929-1928, כמקרה לבחינת התארגנות של שדה פעולה מקצועי. במסגרת מסע אידיאולוגי-מחקרי זה יצאה מאיה לנגריות ובתי מלאכה בקיבוצים ועיירות בכל רחבי הארץ, ובחנה מאפיינים חומריים וצורניים, דימויים ועוד.

בהמשך החלה פרויקט משותף עם פרופ' עמי דרך ז״ל, בו פגשו לשיחות עומק בעלי מלאכה שונים ובחנו את גישתם למקצוע ולתחום ה״עיצוב״. פרויקט זה נקטע עם מותו בטרם עת של עמי דרך.

במקביל לעבודתה כיוצרת המציגה בתערוכות החלה מאיה את דרכה בעולם האוצרות. תחילה כעוזרת מחקר במוזיאון תל אביב, ולאחר מכן כעוזרת אוצר, אוצרת משנה ומשם התקדמה לתפקיד אוצרת.

תערוכות מעניינות שמאיה אצרה:

ורד קמינסקי: אבנים מלאכותיות. פרס אנדי לאומנויות עכשוויות לשנת 2015

אוצרת תערוכה גדולה בה הוצגו כ-850 עבודות. היבט בולט של האתגר באוצרות - כל העבודות היו צריכות להיות בגובה של 120 ס"מ כדי שניתן יהיה לראותן בצורה טובה. מכאן הגיע הרעיון לתלות אותן על קנבסים מתוחים. בין השיקולים שהיה על צוות התערוכה לקחת בחשבון: הצורך לקשור ולאבטח הכל; לחשוב על נגישות, למשל עבור ילדים וכסאות גלגלים.

3.5 מטרים רבועים: תגובה בונה לאסונות טבע  

בתערוכה הוצגו התארגנויות של יחידים וקהילות ברחבי העולם בתגובה למצבי אסון, המייצגות דרכי פעולה מלמטה שיש בהן כדי להשפיע על המציאות במצבים קיצוניים. מידע מציל חיים הנמסר בטוויטר וברשתות חברתיות נוספות בזמן התרחשותו של אסון טבע; הנחיות לבניית מחסה ארעי מתקפל של IKEA; לימוד עצמי של עזרה ראשונה; אירוח חינם בדירות הרשומות ב-Airbnb ועוד. בהתאם לקונספט התערוכה, כל חומרי התצוגה נאספו מפירוק תערוכות קודמות, ללא שימוש בחומרים חדשים.

בתערוכה הוצגו 35 פרויקטים, שנבחרו לאחר מחקר שנערך כשנתיים להכרת השטח, במהלכו נבחנו אלפי פרויקטים. חלק מהפרויקטים לא ויזואלים, ומאתגרים לחשוב מחוץ לקופסה כדי להמחישם בתערוכה. אתגר נוסף בתהליך בניית תערוכה הוא לוגיסטיקה. עריכת חוזים, עבודה מול עו״ד, הובלות יקרות מאוד, ניהול תקציבים גדולים, תיאום בין צוותים המגיעים מרחבי העולם, מציאת שמות קשר רלוונטיים, תיעוד ועוד. צילום: תגל אסולין, מתוך מגזין כולעיצוב

מוזיקה אסורה: תקליטי רנטגן בברית־המועצות, 1946 - 1964

בתקופת המלחמה הקרה ייצרו בברית המועצות באופן מחתרתי עותקים לא חוקיים של מוזיקה פופולרית אסורה ומצונזרת שנחרטה על צילומי רנטגן של חולים. בתערוכה הוצג חדר של חורט תקליטים שכלל תקליטי רנטגן בשילוב פרטי וינטאג׳ ורישומים מהתקופה. הרעיון מאחורי התערוכה היה לקחת מקרה היסטורי ולחבר אותו להווה, ובתערוכה שולבו סרטים שהופקו בשנים האחרונות, העוסקים בקשר בין צנזורה ובין חופש ביטוי מוזיקלי, לא רק בברית־המועצות אלא גם במאלי, קמבודיה, איראן ובמזרח־התיכון.

התערוכה נערכה באוקטובר 2015 במוזיאון תל אביב והציגה את עבודתם של מעצבי-העל הצרפתים, האחים רונאן וארוואן בורולק. התערוכה היא תולדה של שנה שלמה של מחקר ופיתוח, בשילוב מלאכות מסורתיות, טכנולוגיות מתקדמות וחומרים מגוונים. המיצב, שתוכנן במיוחד לחלל הגלריה, מייצר חוויה חושית המאפשרת למבקר להרגיש ולהשתתף ביצירה.

סולאר גרילה

תערוכה חדשה המציגה בימים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות (עד ל24.2.20). התערוכה מאגדת 45-50 פרוייקטים מרחבי העולם, ונוגעת במגוון נושאים אקולוגיים, ביניהם מים - הצפות, קרחונים וייבוש, וכן אנרגיה סולארית, בניה ירוקה, קיימות, זיהום אוויר ועוד. התערוכה מתמקדת בעיר ככלי האופטימלי להתמודד עם שינויי אקלים.

באמצע שנות ה-90, עם עליית האינטרנט, קומץ אנשים החלו למחות על כך שאנחנו משלמים לחברות הגדולות עבור תופעות טבע השייכות לכולם. למשל, משלמים לחברת החשמל על חשמל ביתי, בה בעת שהשמש יכולה לספק את כל החשמל הזה בחינם. הם החלו להפיץ מניפסטים אנונימיים המסבירים כיצד לבנות פאנלים סולאריים ללא רישיון ולייצר חשמל זול ונקי. תופעה זו זכתה לכינוי “סולאר גרילה", ומכאן שם התערוכה.

 שאלנו את מאיה מס׳ שאלות אודות עבודתה כאוצרת:

איך מודדים הצלחה של תערוכה?

לדברי מאיה, מעבר לכמות המבקרים בתערוכה, ישנה חשיבות לגיוון אוכלוסיות - כלומר הגעתם של קהלים חדשים למוזיאון. ברמה האישית, תערוכה מוצלחת עבורה הינה תערוכה ש״תפסה אותה״ - יצאה עם חומרים מצולמים, שמות מציגים, פריטים ועוד.

מדוע תערוכות מסוימות מקודמות יותר מאחרות?

מוזיאון תל אביב בוחר את המדיה הפרסומית לכל תערוכה ותערוכה. כמובן שהכל כפוף לתקציבים ולעיריית תל-אביב.

על כמה תערוכות את עובדת בו זמנית?

בתקופה של כשלוש שנים יוצא לעבוד על 5-6 תערוכות במקביל, חלק גדולות ומשמעותיות יותר מאחרות.

ספרי לנו על פרוייקט משפיע

FixPerts הינו פרוייקט של דניאל צ׳רני, בוגר בצלאל אשר חי בלונדון ויוצר פלטפורמות עיצוב. זוהי למעשה תוכנית למידה חברתית וקהילתית, המאפשרת יצירת פתרונות לבעיות יומיומיות של אנשים אמיתיים באמצעות כלי עיצוב.

כישלון מפואר

לפני כעשור, מהלך 8-9 חודשים, מאיה וקבוצת מעצבים בדקו במסגרת קול קורא לתערוכה כיצד ניתן ״ללמד״ מחשב להיות מעצב. הם לקחו קנקן כמקרה בוחן: ייצרו קבצים תלת מימדיים של אלפי קנקנים מוכרים משדה העיצוב, והמחשב ״למד״ את מאפייני מבנה הקנקן וייצר בעצמו ממוצעים של קנקנים. הפרויקט הוגש בטעות באיחור של יום, האוצר לא היה מוכן לקבל אותו, וכך הפרויקט כולו נגנז.

מה תפקיד המוזיאון בשנת 2019?

בתל אביב בפרט ובארץ כולה יש הרבה גלריות ומוזיאונים נוספים, וישנו חיבור חם ביניהם. למוזיאון תל אביב אין אוסף קבוע של עיצוב, ולכן הוא מחויב להגיב למציאות המשתנה. מטרת התערוכות להעלות שאלות אצל המבקרים ולעורר מחשבה.

כאשר בניית תערוכה לוקחת שנתיים, איך אפשר שתהיה רלוונטית ביום הפתיחה?

אי אפשר לדעת בוודאות, אבל התערוכה נבנית כל הזמן, כך שאפשר להוסיף פרויקטים במהלך התקופה עד הפתיחה. לפעמים תערוכות גם נגנזות ברגע.