
חפצים הם דוקומנטים, האוגרים מסורות חומריות, דפוסי שימוש והיסטוריות תרבותיות, כמו גם את רוח הזמן ואת העתיד הטכנולוגי המסתמן. המחקר מבקש לברר את הקשר בין המימד הטכנולוגי למהות של החפץ, בין תהליך הייצור התעשייתי והפוסט-תעשייתי לבין העבודה האנושית והחוויה של האובייקט. הפרויקט בוחן באופן ממוקד את אפשרויות הפרשנות והשימוש ברקמת ה"סמוק" המסורתית באמצעות כלים פרמטריים.
העבודה נעשתה יחד עם מורן זרחי וד"ר עמית צורן במסגרת שיתוף פעולה בין בצלאל לבין הפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית והתמקדה בפיתוח כלים יעודיים לעיצוב.