שיחה עם המעצבת איה בנטור
מאת: מעיין פסח, שלומי מיר וטליא ינובר
...........................................................................................................
איה בנטור היא מעצבת וחוקרת בתחום הגוף והממשק בין הפיזי לווירטואלי דרך מחוות גוף. שותפה ומעצבת ב-'רפורמה Eyewear', כותבת עבור מגזין פורטפוליו ו-Make it LEO. בוגרת המחלקה לצורפות של בצלאל, ובעלת תואר שני ב- Social Design מהאקדמיה לעיצוב אינדהובן, הולנד. חברה וממקימי Fictional Collective'.
על עבודה בקולקטיב בינלאומי
איה היא ממקימי 'Fictional Collective' המורכב כיום מ-27 חברים, רובם בוגרי המחלקה לSocial Design באקדמיה לעיצוב אינדהובן.
"קולקטיב היא לא הגדרה מדויקת עבורנו - אנחנו רשת של מעצבים, אדריכלים, כותבים, אוצרים, וחוקרים. אנחנו פלטפורמה לשיתופי פעולה ודיאלוגים סביב עיצוב ופרקטיקות של עיצוב. הקבוצה מייצרת מרחב ללא מקום ממשי קבוע. המרחב המשותף מייצר קרקע למחלוקות, לסתירות, להטלת ספק ובחינה מחודשת וביקורתית. אנחנו מערכת המאפשרת אינטראקציה בין יוצרים מתחומים שונים, מדינות שונות ודעות שונות. הפרטים מגדירים את הקבוצה, והקבוצה את הפרטים השותפים."
"הקבוצה שלנו מתקיימת בעיני כחלק ממגמה עולמית של מעבר ליצירה משותפת. יותר ויותר אנשים אשר בוחרים ליצור יחדיו, לא רק כפרקטיקה יצרנית אלא כדרך חיים. ישנה סוג של מחזוריות טבעית בין יצירה אישית למעבר ליצירה בקבוצה. העבודה המשותפת בשבילי היא כוח מניע להפריה ויצירה משותפת, לצמיחה וערך משמעותי בתהליך העבודה."
״יש כמובן קשיים לא מעטים בתהליך שיתופי: קשיים טכניים של תקשורת, אי ודאות, חוסר יכולת לצפות או לשלוט בתהליך ובתוצאה. תסכול בדברים הקטנים כמו להבין מתי זכות הדיבור שלך בשיחת סקייפ של מעל לעשרה אנשים. צריך הרבה סבלנות ואמונה בתהליך ובחברים לתהליך. האתגר הוא איך להפוך את המגבלות של אי הוודאות ליצירה״.
כחלק מהקולקטיב, איה וסופי זפקי, שותפתה לקולקטיב הוזמנו להשתתף וליצור פרויקט שנמשך כחצי שנה כחלק מהביאנלה לעיצוב לובליאנה שבאותה השנה עסקה בעבודות שיתופיות וקולקטיבים שונים. כחלק מקבוצה שנקראת still walking, בהנחיית ג׳ודי סינג ומרקו פטרלין, הן שיתפו פעולה עם בית ספר מקומי לריקוד ויצרו כוראוגרפיה המפרקת את מחוות ההליכה לשלושה אלמנטים בסיסיים: צעידה, העברת משקל בין רגל לרגל, ועמידה במקום, המטילה ספק בפעולה המוכרת של הליכה, ובמורכבות של גוף אחד ורבים הנעים ביחד ולבד בחלל הציבורי״.
פרויקט נוסף שנעשה במסגרת הקולקטיב התרחש בזמן ה- Dutch Design Week, המתקיים באיינדהובן כל שנה באוקטובר ובו גם מוצגת תערוכת הבוגרים בבית הספר לעיצוב DAE שבעיר. הקולקטיב אצר תערוכת ראקציה שנקראה 'Fragments of Ongoing Fiction' אשר התמקדה בתהליכי העבודה של הקולקטיב, בשונה התוצרים עצמם שהוצגו בתערוכה שהתקיימה באותו זמן באקדמיה. "מה שריגש אותי בתערוכה זה הקצב השונה שנוצר, כאשר אנשים נכנסו הם לקחו את הזמן לקרוא, להסתכל ולתהות. דבר שהיה קשה למצוא בתערוכה הגדולה של האקדמיה. נוצר חלל להסתכלות אחרת, לפרספקטיבה אחרת על הפרויקטים והמבקרים יכלו לקשור בין התערוכות המוצגות בשני במקומות".
כחלק מתערוכה שהתקיימה בדיפו באזל, חלל לעיצוב עכשווי, קיבלו חברי הקולקטיב הזדמנות לבחון את המחשבה על הפלטפורמה. הם הוזמנו להשתתף בתערוכה שנושאה היה חוסר היציבות של המקצועות היצירתיים והערך שלהם עבור החברה כיום, מבחינה כלכלית, תרבותית ואישית. חמשת הפרויקטים שהוצגו היוו טריגר לארבעה אירועים ולחמשת הפרקים של המגזין thisiswork.org שהמשיכו את הדיון מחוץ לתערוכה, בפלטפורמה הדיגיטלית. Fictional Journal לעומתו היווה הגשמה של רצון ברור שהיה קיים מההתחלה לייצר פלטפורמה לדיון בתוך ומחוץ לקולקטיב, תוך פיתוח תכנית פעולה מוגדרת מראש, יעדים ונושאים, ואופן התארגנות הבנוי על קול קורא ואוצרות.
הקול הקורא של המהדורה הראשונה הזמין את חברי הקולקטיב לעסוק בנושא פחד אבסטרקטי ודרכי התמודדות המשתמשות בשמחה, הומור או אבסורדיות. הפרויקטים השונים במהדורה הראשונה בחנו האם עיצוב יכול להוות טריגר לאפשרויות חיוביות ותקווה. פרוייקט UNfearing למשל הוא אחד הפרויקטים שאיה והמעצבת בילי רגב יצרו עבור המגזין המקוון Fictional Journal. הפרויקט התמקד במחוות גוף של פחד, ניסח ובידד אותן, ומיקם אותן מחדש כמערכת תנועות המוטמעת בריקוד. באמצעות מהלך זה המעצבות מבקשות לבחון מחוות כפעולות חברתיות-תרבותיות.
אתגרים והזדמנויות
"בעיני הקבוצה, הקולקטיב הוא פרויקט בפני עצמו המתקיים יחד עם שאלות רבות לגבי עתידו ואינו מפסיק להתפתח ולהשתנות. ״אנחנו לא מחפשים הגדרה אחת עקבית ושלמה. הדבר היחידי שאנו מסכימים עליו הוא אי ההסכמה: אי ההסכמה מניע אותנו ואת הדיאלוג״.
...........................................................................................................
'שיחת חתך' היא פלטפורמה למפגש בלתי אמצעי בין סטודנטים ואורחי התוכנית ליוצרים מתחומים שונים מתוך רצון לייצר מרחב משתף השם דגש על תהליכי עבודה לאור האילוצים המקומיים והאופן בו התהוו לאורך השנים.
המפגשים מתקיימים כל יום חמישי בבית הנסן בין 18:00 ל-19:30. פתוח לקהל, הכניסה חופשית.