שיחת חתך מארחת את תומר ספיר

שיחות חתך מארחת את תומר ספיר
מאת: אביגייל רוביני, בילי רגב, בן לב, יערה שכטר, גילי יגר

.........................................................................................

תומר ספיר, אמן ומרצה בבצלאל, מגיע לשיחת חתך רגע אחרי יציאתו לאור של ספר האמן שלו. דרך תיאור עשייתו בעשור האחרון, הוא נוגע באופן בו עבודתו מצליחה מחד לשאוב השראה מתחומים רבים ומגוונים ומאידך להישאר נאמנה לגישה ודרך מחשבה ייחודית.

האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא: פרוייקט בן עשור

תומר ספיר הוא אמן החי ופועל בתל אביב, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי (B.Des) בצלאל, ירושלים, ובוגר בהצטיינות במחלקה לאמנות (m.f.a) בבצלאל, זוכה פרסים רבים והאחרון שבהם, פרס עידוד היצירה של משרד התרבות. עבודותיו הוצגו במוסדות רבים בארץ ובעולם, ביניהם במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, בברלין, ניו יורק, מילאנו, פריס, גלאזגו, מרסיי, המבורג וקופנהגן. הרצאתו  נפתחת בהתייחסות לספר האמן שפרסם לאחרונה, ״מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא״. השם הדחוס יקבל הסבר מפורט בהמשך, אך ראשית, נדרש להבין את גישתו של ספיר לעשייתו האמנותית: כמי שפועלו הפך למזוהה עם מחקרים ממושכים ועשייה מרובדת, ספיר רואה בעבודתו בעשור האחרון, למעשה פרוייקט מתמשך ולו שלבים שונים שקיבלו ביטוי בתערוכות רבות, בארץ ובעולם.

ראשיתו של הפרויקט היה בסיפור בו נתקל ב-2008 על ה״מפלצת ממונטוק״, שלווה בדימוי עוצמתי ומעורר תהיות של יצור בלתי מזוהה שכוב על חול. הרקע לסיפור (שלוש נשים טענו שמצאו על חופי מונטוק פגר שזמן לא רב לאחר מכן נרקב ונעלם) או התיאוריות הרבות שנקשרו בו (ביניהן, מיקומו של מתקן סודי לתוכנית ניסויים נגד טרור ביולוגי) לא היו לנקודת העניין של ספיר. אלא, היה זה הערעור של הסדר על ידי אותו היצור שהיה במוקד העניין. ההתקיימות האפורה של אותו יצור, בין קטגוריות ובין אמיתות, יחד עם היעדר עניין בבירור עובדתי, למעשה הפכה לגישה מהותית בפרויקט.

מכאן, מוביל אותנו ספיר לכותרת הספר, ולמושג ״קריפטידים״. הנ״ל הם בעלי חיים שאינם נמצאים באינדקס הזואולוגי הרשמי, שהובילו את ספיר לחיבור ״קריפטו־טקסידרמיה״, כלומר, חיבור בין  פחלוץ ובין בעלי חיים פנטסטיים.
הביטוי החומרי הראשון לעניינו של ספיר במונטוק היה בעבודת נייר פרגמנט צבעוני, המגדלור של מונטוק, שמייצרת רגע דחוס שמוביל לקראת הקטסטרופה. כאן, ספיר חושף את האופן בו ניגש לרעיון מורכב - דרך הפשטה, שאינה בהכרח צורנית אלא רעיונית. דרך ההפשטה, ספיר מתאר, מתפתחת גישה לעבר פעולה נוספת (כמו פיסול או מיצג) ובמקרה זה, הקריפטיד הראשון שיצר עבור בתערוכת הגמר של הmfa בבצלאל, אשר נבע מדימוי של צב הפוך. העבודה מהווה בעצם את הDNA החומרי של העבודות של ספיר, חמישה חומרים קבועים: מלט, מלח, שעווה, סיבים, ולטקס.

מעבר לאובייקטים שהניח בחלל הגלריה , התחיל אז לעבוד עם חומרים אורגניים שכתוצאה מההתערבות שלו בחומר, ייצר הפרשה כימית, וריאקציה ביולוגית וכימית שייצרה פיגמנטציה ייחודית. המקום שעניין אותו - הריאקציה בין הביולוגי לסינטטי - הוא הייצור של פקעות שמתפזרות בחלל בעזרת צמח הכוריזיה הבקבוקית, בפרותיו משתמש לעיתים קרובות. הקונפיגורציות האורגניות הללו מאפשרות לו לעסוק במה שמגדיר כ״עבר פיקטיבי״, ארכיאולוגיה של מציאות שלא הייתה.

קיטלוג ואספנות : מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא / מוזיאון חיפה לאמנות - 2010

אספנות עבור ספיר, היא פריזמה להסתכל דרכה על העולם. ב־2010 הוזמן על ידי האוצרות תמי כץ־פרימן ורותם רוף להשתתף בתערוכה במוזיאון חיפה לאמנות. הכניסה שלהן לסטודיו שלו הובילה אותו מהסתכלות מינימלית ושולית על תצוגה, להצבתה במרכז כנושא - שתוצאתה היא מערכת ויטרינות ושולחנות אור המציגה עשרות רבות של אובייקטים, תחת השם ״מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא״. התכנון של מבנה התאורה ומערכת השולחנות שאול ממבנים דומים הקיימים במעבדות מחקר של כימיה וביולוגיה; הניסיון של ספיר בעיצוב היה כאן לכלי משמעותי ביכולתו לתכנן ולהוציא זאת לפועל. המוטיב  העיצבי שהנחה אותו בתהליך היה הפשטה של המבנה, כאשר האובייקט הפיגורטיבי היחיד הוא כלוב הציפורים. האובייקטים הקטנים, שנאספו ע״י האמן מן הטבע, הוצגו לצד עבודות פיסול כמו אבנים, עור משעווה, אלמוגים וענפים - והעלו שאלות של קטלוג ומיון, טשטוש בין אמת ובדייה. לאחר מכן, הוצגו שקופיות מתוך ההצבה בתערוכה נוספת ואיפשרו לספיר לבחון את אופן בו הדימויים עוברים טרנספורמציה בחללים נוספים.

מונומנטלי לאינטימי : טרה אינקוגניטה / גלריה שלוש - 2012

כשלב נוסף בפרוייקט, התערוכה ״טרה אינקוגניטה״ מ2012, מהווה פיתוח של עיסוקו של ספיר בקריפטידים, עובדות ובדייה, בה הציג קונפיגורציות כמו-אורגניות. הנראות האורגנית של העבודות מייצרות תחושה של התהוות בלתי פוסקת - אשר מבקשת לטשטש את הגבול בין ההווה ולבין העבר. האובייקטים בתערוכה מוצגים באופן שמאתגר את היכולת להבחין בין מסע לזירות התרחשות בדויות לבין סיור במוזיאון טבע או ביקור בגלריה לאמנות.

טרה אינקוגניטה (ארץ הלא-נודע) הוא המונח הלטיני בו השתמשו בקרטוגרפיה לתיאור שטחי יבשה שעדיין לא מופו או תועדו. סימון השטחים האלה נעשה באמצעות ציור של חיות מיתולוגיות, לעתים במסמכי מיפוי הופיע הכיתוב "כאן יש דרקונים". על התערוכה בגלריה שלוש,ביקש ספיר ״ליצור משהו מונומנטלי״ דרך תהליך העבודה הבין שאינו במצב של לייצר עבודה ספקטקולרית מבחינת גודל וכי יידרש לתערוכה אינטימית יותר, ולעבודות אוטונומיות ועצמאיות. הרעיון ההתחלתי היה לייצר רגליים ענקיות ועליהן לחבר מבנה שיהיה הכלאה בין טורף לנשר. המחשבה על פתרון המסה בחיבור בין הרגליים והגוף הגדול, הפך לא רלוונטי ובעקבותיו הבין ספיר שיוותר על הגודל ויתמקד במשהו קטן יותר, אוטונומי ואינטימי יותר, הפעם ללא השילוב של מלח ומלט. המשך העבודה היתה על החלק האחורי במפלצת: אשכים גדולים, אריה ועקרב. מלכודת פתיינית  שנראית מבריקה עד לכדי רטיבות. עבודה נוספת שהוצגה, היא עבודת וידאו של עש הבונה את ביתו סביב סיד. הוידאו התכתב עם עבודות קודמות שלו, כמו עבודת המדינוזאור ההפוך. העבודה התחילה משלד בדומה לאלה שנמצאים במוזיאוני טבע: השלד היה מונח על הרצפה; ספיר שבר את מפרקתו של אובייקט וסובב אותו, מחווה כמתיחת גבול העיסוק עם החומרים. ערך זה מנחה את ספיר בחלק גדול מעבודותיו.

"ימים אפלים" / בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב - 2014

פרק נוסף בפרוייקט היה הצגתן מחדש של עבודות הגמר מהתואר השני, במסגרת התערוכה ימים אפלים (2014) בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב באוצרותו של אבי לובין, בן זוגו של ספיר. התערוכה ביקשה לבחון את הלכי הרוח ברגע היסטורי נתון, וזאת כדי ״להבין את ההווה ההיסטורי ואת יחסיו עם סוגים שונים של זמן,בהם הזמן הביוגרפי והזמן המיתולוגי״. כחלק מכך, ביקשה לבחון דרכיה הייחודיות של האמנות לפעול בתקופה עגומה ובימים אפלים. כאשר הוזמן ספיר להציג את עבודת הגמר מחדש, הוא בחן את האובייקטים ובחר להוסיף להם שכבות פיגמנט ומלח. האובייקט שהתקבל הוצג על משטחים עם מראות - שבשילוב עם כוח הכבידה, הנזילות ההפוכות, כיוון התאורה לעבר המראה, ייצר הפתעה בהצבה, מעין תאורת מנהרות, שמשקפת את הקרביים המבריקים והרטובים של האובייקט.

כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד

כמי שמגלה עניין רב ביחסים בין שימור, סופניות ואפוקליפטיות, בשילוב עם התייחסות לכוחות הפועלים בחברה דוגמת כלכלה - נראה כי הגילוי של ספיר את כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד והפיכתה למקור השראה לעבודות הייתה כמעט בלתי נמנעת. הכספת היא מבנה תת-קרקעי שמטרתו לשמור על מגוון הזרעים בעולם, בדגש על צמחי מזון, למקרה של הכחדה, ממוקמת באי שפיצברגן, חלק מארכיפלג סבאלברד, צפונית לנורווגיה.

מה שספיר זיהה כייחודי במבנה, היא העובדה שהוא פועל כבנק שאינו אקטיבי אלא משמש לאגירה בלבד, ושהמטרה המוגדרת שלו היא לייצר פתח להקמת מושבה חקלאית חדשה ביום שלאחר האפוקליפסה. ספיר, מסוקרן מהעובדה כי באי מרוחק בקוטב הצפוני ישנה מדינה מפותחת אשר חושבת על יום הדין, התחיל להעלות שאלות פוליטיות ואתיות, למשל למי תהיה נגישות לבנק זה ביום הדין?

התערוכה החקלאית / מוזיאון פתח תקווה - 2015

בדיוק בתקופה בה ספיר התוודע לבנק הזרעים העולמי, פנתה אליו טלי תמיר אשר אצרה באותו זמן את ה״תערוכה החקלאית״ במוזיאון פתח תקווה, 2015. תמיר העלתה את השאלה כיצד נתפסת חקלאות בעיניהם של אמנים עכשוויים.

ספיר תופס חקלאות כחיבור של אדמה וכוח אדם אשר מהווים שניהם נושאים מורכבים ואמנים שונים מתעסקים בהם באופנים שונים. בעצת האוצרת טלי תמיר נפגש עם פרופ׳ אבי לוי, ראש המחלקה לחקר הצמח במכון ויצמן. פרופ׳ לוי חוקר ועוסק ב׳אם החיטה׳ (חיטת בר קדומה שממנה תרבתו לפני 10,000 שנים את החיטה שאותה אנו אוכלים ברובנו כיום). את ׳אם החיטה׳ גילה בארץ ישראל חוקר הצמחים אהרון אהרונסון והפך אותה לחלק מהנרטיב הציוני. לאחר המפגש במעבדות מכון ויצמן  והשיח בין השניים החליט ספיר כי הוא מעוניין להתמקד בתצוגה, הארכיטקטורה של המעבדות (אלמנטים בתצוגה כדוגמת שולחנות האור והבקבוקים).

בעבודתו יצר סביבת מחקר דחוסה באינפורמציה, בדומה לתפיסתו את בנק הזרעים בספלברג.
הסביבה הינה סביבת גידול אופטימלית ל״גידול של כלום״ ועוסקת בארכיטקטורת המאקרו של התצוגה מחד ובארכיטקטורת המיקרו של סוגי החיטה השונים מאידך.

באפיון המבנה יצר ספיר הכלאה חזותית בין חממות הגידול ומעבדות מחקר בכוונה לעסוק בתפר בין הסטריליות של המעבדה והיעדרה בסביבות הגידול בחוץ. בתכנון החלל, התבונן בתאורה של חממות הגידול בהן משתמשים בלדים אדומים וכחולים לעידוד הצמיחה ובהשראתם, השתמש בלוחות פרספקס כחולים ואדומים אשר אור השמש חודר דרכן. בחלל הפנים מיקם ספיר אובייקטים שונים המרפררים לעזרים וכלים ממעבדות מחקר כגון צילומי רנטגן, תוכניות מודולים של שדרה וזרעים וענברים שמשמרים dna כמו גם זרעי חיטה ושיבולים אותם פירק והרכיב לכדי אלמנטים חדשים. פרוייקט זה התחיל מעיסוק בקיטלוג ומיון ועם הזמן זלגה לתוכו הנוכחות אנושית.

Bodies / יצירת מחול בשיתוף פעולה עם הכוריאוגרפית שרון וזנה - 2015

ב2015, אותה תקופה בה עבד ספיר על התערוכה החקלאית, נוצר קשר בינו ובין הכוריאוגרפית שרון וזאנה והשניים יצרו ביחד עבודת מחול בשם Bodies.

היצירה המשותפת עסקה בשאלות כמו היחס לגוף, משיכה ודחייה, עיסוק בגועל ומתיחת גבולות הגוף. על הבמה, הרקדנים מכוסים ונעים על שכבות טקסטורות המורכבות מצבעים וקמח אשר פוזר עליהם ובחלל. שכבות החומרים מדמות עור נגועה במחלה, אשר זו נושרת מגופם במהלך היצירה והופכת לאבק כתוצאה מהתנועה והחיכוך.

תינוק עוברי /האוניברסיטה העברית - 2016

מיכל מור, האוצרת של האוניברסיטה העברית פנתה אל תומר בבקשה ליצור עבודה כחלק מפרוייקט המחבר בין חוקרים ואמנים (יוזמה בשיתוף המכון למחקר המוח באוניברסיטה).

בעקבות סדרה של ימי עיון אשר יזמה האוניברסיטה התבקש תומר למצוא חוקר הרלוונטי לתחום עיסוקו וליצור איתו ביחד פרוייקט. ספיר רצה להתרחק מעיסוק הקשור לניסויים בבע"ח ופנה לפרופ׳ ליאון דעואל, פרופסור למדעי המח במחלקה לפסיכולוגיה של האונ׳ העברית. בשיחות בין השניים עלה נושא השינויים באמפתיה וכיצד מעבר בין מעגלי קרבה משפיע עליה. ספיר בחר לעסוק בשאלה בשאלה מתי עובר הופך להיות אדם. בעבודה תינוק עוברי  בנה ספיר שלד של עובר מפלסטיק, ללא שכבת בשר מתווכת, עליו השתיל שכבת עור סינטטית מתווכת ועיניים מלאכותיות בקנה מידה של אדם בוגר. מהאובייקט שנוצר עלתה תחושה של משהו בין קימה לתחייה ללידה, דימו המעורר אימה וחמלה גם יחד.

מרכז ההסברה / בית חנקין - 2016

בית חנקין הינו מוזיאון טבע אשר נמצא בלב ביה"ס היסודי בכפר יהושע ומשמש כמרכז לחינוך לטבע והסביבה וגלריה לאמנות. המוזיאון עמד סגור במשך 20 שנה ובעזרת עמותה שביקשה להחיותו נפתח לאחרונה מחדש ברוח שימור ופיתוח. האוצרת נטע הבר הזמינה את ספיר לחנוך את פתיחתו מחדש של החלל כגלריה לאמנות וכך יצא לדרך ליצור את עבודתו ״מרכז ההסברה״. הציפיה שלא יגיעו אנשים רבים לראות תערוכה באזור זה של ארץ המרוחק מהמרכז, יצרה אצל ספיר תחושת חופש מסוימת בתהליך העבודה.

בעבודתו,החליט ספיר להתערב באוספי המוזיאון ולהאיר אותם באור ובהקשרים חדשים ועכשוויים. העבודה נעשתה בשלבים. כחלק מאוסף המוזיאון מצא תומר מסכת מוות של יהושע חנקין (מאנשי הציונות המעשית, הידוע בכינוי ״גואל האדמות״, כינוי אשר לכשעצמו בעייתי לדבריו).
מציאת אובייקט גרמה לספיר לעסוק בנושא האגו ולכן החל ליצור מסכת מוות של עצמו.

במקביל פיזר ספיר בחלל פינות עבודה ותצוגה, בפינות אלו מיקם אובייקטים שמצא במהלך נבירה באוסף המוזיאון הישן. לדוגמא, מיקם בחלל שורשים של פרדס שנעקר על מנת ליצור ״סביבה פוחלצית״ כלשונו.

מאחר והמוזיאון יושב במרכזו של בית ספר יסודי, במהלך העבודה על התערוכה ומתוך סקרנות טבעית תלמידי ביה״ס החלו להתעניין בספיר ובעבודתו. כמי שמעיד על עצמו כי לרוב נמנע מעבודה עם קהילה, לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע ואמנות החליט ספיר להזמין את ילדי ביה״ס לעזור לו בעבודה על התערוכה. ספיר הזמין את הילדים לעשות פעולות קטנות ופשוטות אשר מסתמכות על הפרקטיקה שלו: ליקוט, מיון והכלאה של אובייקטים שונים מן הטבע אשר פוזרו על ידי ספיר ברחבי התערוכה (היה חשוב לאמן להדגיש כי אין זו עבודה משותפת ועל התלמידים לא הוטלה חובת השתתפות וכל התוצרים הוחזרו להם לאחר גמר התערוכה).
במהלך החיפוש באוסף המוזיאון נתקל ספיר בכמות גדולה של מסמכים צבאיים שנשכחו ובהם תוכניות מבצעיות שונות. כמו כן מצא חומרי לימודי ישנים אשר כללו תכנים גזעניים וסטריאוטיפיים.
את כל אלו ופוחלצים שונים שהיו במבנה כחלק מאוסף מוזיאון הטבע, הוסיף תומר לתערוכה. הממצאים שמצא בתהליך העלו אצל האמן  שאלות כגון: למה מעבירים מור"ק לבתי ספר יסודי? למה צריך לספר לילדים בכיתות ג-ו על מבצעים צבאיים? איזה ידע אנו מקנים לתלמידים וכיצד?
מה שהוביל בסופו של דבר את התערוכה לעסוק בתיווך של ידע לדור הצעיר.

הנותרת / גבירול -  2017

״הנותר״ הינו מושג מתורת הקורבנות בספר שמות: מה שנותר מהקורבן ואסור לאוכלו. בעבודה זו אשר הוצגה בגלרית ״גבירול״ יצר ספיר מיצב המדמה סביבת טקס פולחני שאולי התרחש ואולי לא. המיצב מורכב ממספר אלמנטים: שכבות של שכבות דמויי עור העובר תהליך של מתיחה / צליבה, פגר עשוי פרווה מלאכותית המונח במרכז מעגל אבנים, ממצאים פולחניים, עצמות בעלי חיים ואור דמדומים קבוע המגיעים דרך חלונות מכוסים זכוכית צבעונית ויוצרים תחושה של חלל בית כנסת.

משהו קרה לנו אבא / תערוכת יחיד בגלריית שלוש -2017

התערוכה היא חזרה ל״אורגני המופשט״. התערוכה הוצגה דרך עיניה של המשפחה הבורגנית בעיר, שני אבות בבניין שנקרא ׳בית התאומים׳, ועוסקת בשאלה מה זה אומר לגדל גבר ואישה לעולם כזה. התערוכה נוצרה כתגובה לארוע בחייו הפרטיים של ספיר: כשבוע לפני פתיחת התערוכה בבית חנקין החלה לתומר היפרדות רשתית העין והטיפול התמשך תקופת התאוששות ארוכה. במהלך תקופה זו, כשהוא מוטל על צידו , שיחק עם ילדיו בעזרת אפליקציות מובייל שונות ובמיוחד באפליקציית msqrd המאפשרת ״החלפת פנים״ בעזרת מצלמת הטלפון. במהלך אחד המשחקים ובזמן שהוא בחדר הסמוך קראו ילדיו של ספיר: "משהו קרה לנו אבא", רגע ״מסויט עבור כל הורה״. מקרה זה החזיר את ספיר למושג האבהות, האבא חסר האונים.

התערוכה השתרעה על מספר חללים בגלריה וכללה אלמנטים רבים, בה העיסוק במסכת מוות חזר. בחלל אחד יצר אובייקט דמוי ״מחנה״ של ילדים מורכב משמיכות של חיתולי טטרה תפורים בחוט זהב. בחלל אחר הוקרן וידאו ובו תומר וילדין של ליקוט עם  מלקטים פירות ליד בית הקברות בכפר סבא. במקום אחר בתערוכה מיקם תומר זוג עציצים ועליהם שמות ילדיו, ביניהם מכשיר שנקרא בייביסיטר של צמחים, שמוודא כי הצמיחה שלהם היא אחידה וסימולטנית. וידאו אחר בתערוכה מציג את נמרוד, בנו של ספיר מספר על יכולותיו הגבריות.

הנוכחות הגדולה של ילדיו בתערוכה גרמה לספיר לשאול עצמו שאלות אתיות בנוגע לפרטיות חייו האישיים ופרטיות ילדיו. לטענתו, אמנם הפנים של ילדיו נחשפים במהלך התערוכה אך נוצר דימוי גנרי של ילדים אלו: רואים אותם ולא יודעים עליהם דבר, למעשה זה שומר עליהם.

פחד לגעת בדברים לא נעימים - טקסטורות ושאלות של מוות

ספיר נשאל ״איך אתה מרגיש כשאתה יוצר ועוסק במוות? האם יש משהו שנראה שמרגיע אותך בחקירה ובעיסוק בנושא הזה?״
- ״בכל עבודה אני מרגיש משהו אחר. אני יכול להגיד לך מה אני מרגיש בשיחות מסוג זה: זה קשה לי, לוחץ על משהו. קשה לי להכניס שומעים לעולם שלי. זה אפילו לא להכניס ליצירה אלא לעולם הפנימי.״

עבודה מתוך ידיעה

דרך התיאורים של ספיר את עבודתו, נראה שכל פרט - מהשם ועד התצוגה - מנומק היטב. הכל נראה שלם, לכל החלטה - סיבה, אינטואיציה איננה עולה, אלא, הכל תפור ומחושב. בסוף הרצאתו של ספיר עלתה השאלה האם התפיסה הזו באמת משקפת את האופן שבו עובד או לחילופין מתארת את ההסבר שנותן בדיעבד; האם משאיר מקומות פתוחים, ואיך מצליח להניח בסוף הכל באופן מנומק.

- תשובתו של ספיר הייתה כי תוך כדי עבודה, התהליך לא מנומק - ויותר מכך, ״אף פעם לא אעבוד על משהו מתוכנן מידי״. חלק משמעותי מהעבודה הופך להיות ההצבה, שדרכה הוא פותר שאלות רבות. הנימוק בא בדיעבד. בראייה לאחור קל יותר לדבר על הדברים, אבל בשיחות על התערוכה האחרונה בשלוש - עדיין מצא קושי בלדבר על התערוכה: ״פגשתי המון קבוצות ובהתחלה לוקח לי זמן להבין מה עשיתי, ובטח שהשיחה הייתה שונה בהתחלה ובסוף. יש הרבה קושי וערפל, אבל אבל חושב שבבסיס יש לי הרבה ביטחון באינטואיציה שלי ובידיעה מה אני רוצה לעשות.״ כאן, נכנסה ההתייחסות לטיבו של הפרוייקט, שהרי הוא אבולוציוני, מבוסס מחקר״. הרי המחקר של ספיר הוא פיסולי, ומדגיש כי איננו מדען ומכאן הגישה שלו לטבע היא  כפריזמה להסתכלות על העולם, שאלות של טוב/רע, חי/מת - דרך סביבה אסתטית.״

ֿדיאלוג עם דיסיפלינות שונות

לאורך הפרוייקט ניכר כי ספיר מרגיש בנוח לשתף פעולה עם פרקטיקות ודיסיפלינות שונות במהות משלו - החל ממחקר וכלה במחול - אך העשייה שלו נשארת ממוקדת, עסוקה בשאלות מאוד ספציפיות. השאלה לגבי איך מקיים דיאלוג מפרה עם אחרים ובו זמנית לא מאפשר לדיאלוג זה לשנות את עבודתו מובילה את ספיר להתייחס לעבודה עם אחרים באופן כללי - ולא רק בהקשר לדיסיפלינה.

- עבורו, הדיאלוג עם מישהו מפרקטיקה שונה משלך, מדיסציפלינה אחרת, יכול לייצר תוצאה עבורו ויכול שלא, אך שיתופי פעולה חייבת להיות מתוך עניין אמיתי, כשלכל אחד ברור מה המקום שלו

וכל צד נותן לאחר כבוד מוחלט בנוגע לטריטוריה של השני: ״כשהגבולות ברורים, זה מאפשר לדברים לקרות״.