שיחת חתך מארחת את פרופ' משה בר Broad & Narrow States of Mind

Broad & Narrow States of Mind
שיחת חתך מארחת את פרופ' משה בר
מאת: גדי ליסק, נגה ברמן, שני כהן, אדיבה ביגל ומיכל לבנטל אנדרסון
................................................................................................................

פרופ' משה בר הוא ראש המרכז לחקר המוח על שם לסלי וסוזן גונדה באוניברסיטת בר-אילן. הוא מתמחה בהיבטים פסיכולוגים וביולוגיים של זכרון ואמנזיה. לפרופ' בר למעלה מ-70 פרסומים בתחומי חקר המוח.

עקרונות הפעולה של המוח

בהרצאה התמקד בר בשאלות סביב זיכרון והקשר וכיצד הזיכרון מייצר פרדיגמות, מצבי רוח ומצבים נפשיים. לדבריו רוב המוח מוקדש למעשה לזיכרון. כאשר רוצים להיזכר במשהו מתבצע איחזור (retrieval) והקלטה (recall) - הזיכרון יודע לאחסן ידע וחוויות והוצאתו בהקשר המתאים. הזיכרון מגדיר אותנו - we are what we remember.

הזיכרון אינו אלבום תמונות - תפקיד הזיכרון להכין אותנו לעתיד . כך למשל כשנצא לחופש אנו נדע מה לארוז על בסיס ניסיון עבר ובאמצעות סימולציה נערך לעתיד. כך נוצרת יכולת של מוכנות לתרחישים. המוח שלנו פועל בצורה פרואקטיבית. הוא מאפשר חפיפה בין עבר לעתיד. המוח כל הזמן פעיל מאד, אפילו בזמן מנוחה או בעצימת עיניים הוא חושב קדימה ושואף להתכונן לעתיד. כך למשל, כאשר רואים תמונה של בקבוק שמפניה עם פקק קופץ, אנחנו יכולים לראות שני מצבים: את "עכשיו" וגם את "אחר כך." יותר מכך, אנו יכולים גם לשמוע את פעולת הוצאת הפקק - המוח עוזר לנו "לקפוץ קדימה" ולייצר תחזית. כך, כל אובייקט או כל אדם מתחבר למה שיש לנו בזיכרון. כשאנו מתבוננים בתמונה, אנחנו יודעים עליה דברים הלקוחים מידע קודם, וכך יוצרים גם אנלוגיות וגם חיזוי. גם כשרואים דבר חדש, אובייקט או תופעה, מיד המוח שלנו יודע לפענח אותם. דבר זה מתרחש גם ברושם ראשוני בין בני אדם. השאלה במוח אינה "מה זה?" אלא, "כמו מה זה?" "מה זה מזכיר לי?"

חשיבה אסוציאטיבית ומצבי רוח

Broad vs. NarrowBroad vs. Local

לדבריו של בר לקוגניציה יכולת תפיסה רחבה ותפיסה צרה. דוגמא לכך היא ראיית היער לעומת התמקדות על העצים. דהיינו, ראיית הכלל או הפרטים שבו( "איפה אפי"/ where's waldo). ניתן להמשיל זאת לפעולה של זרקור בעל יכולת התמקדות בפרטים אשר ניתן להרחיב את אלומתו על מנת לראות את הסביבה. בהקשר זה, המחשבה יכולה להיות רחבה ואסוציאטיבית או צרה, המאופיינת ברומינציה (ruminative). כאשר אלומה זו , צרה/רחבה, יכולה להשתנות במהלך היממה.
במעבדה של בר בוחנים קשרים שטרם נחקרו כמו למשל הקשר בין דיפרסיה וחשיבה אסוציאטיבית- כיצד ניתן לסייע לאנשים דיכאוניים באמצעות תרגול חשיבה רחבה. בר וצוות החוקרים שלו מצאו שברגע שמראים לאנשים דיכאוניים חיבורים עם שדה ראייה מחשבתי רחב יותר (scope) קיים שיפור במצב הרוח.

לחשיבה יש תכונות משתנות כמו מהירות החשיבה ואופי החשיבה. אותו אדם יכול לחשוב מהר או לאט בהתאם לנסיבות. מחשבה מהירה מזוהה עם מצב רוח טוב, יצירתיות וסקרנות ומחשבה איטית מקושרת לדפרסיביות.
המחשבה מתקדמת על ציר וצועדת בו. אם למשל, נשב בחדר חשוך ללא חשיפה לגירויים מיוחדים, סביר שמחשבה אחת תוביל לאחרת. מחשבה מסוג זה תהיה חשיבה אסוציאטיבית. לעומת זאת, במצבים של רומינציה אנחנו חוזרים ו'טוחנים' שוב ושוב את אותם תכנים של נושא מסוים, מחשבה כזו מזוהה עם דפרסיה (במצב כרוני) ומחשבה אסוציאטיבית צרה.

במחקרים שנעשו על ידי פרופ' בר נמצא כי אנשים במצב רוח טוב מאופיינים בחשיבה 'רחבה' יותר. כך למשל כשאנשים יתבקשו לציין כלי תחבורה, הרוב יגידו 'אוטו'. אבל יכול להיות אדם שאולי "יתפרע" יותר ויאמר 'גמל'. אסוציאצית הגמל מרוחקת יותר מהמושג כלי תחבורה מאשר 'אוטו' ומאפיינת חשיבה 'רחבה'. לצד החיוביות הנלוות לחשיבה רחבה, החשיבה מנסה לא להיות רחבה מדי ולא להעלות אסוציאציות מנותקות מדי. וכך, החשיבה שואפת לפעול על-פי העיקרון של 'not too much, and to not too little'.

עתיד וחשיבה אסוציאטיבית

יכולת חיזוי היא סיבה נוספת לאסוציאטיביות. כך שכאשר נראה אור אדום, נדע שיש לעצור או ללחוץ על דוושת הבלם. הפעילות המוחית מצריכה פעילות מטבולית וכך אנו מפעילים את החשיבה רק במידה הנצרכת, בין היתר לצרוך את האנרגיה בכמות המידתית למצב הנתון. איך? כל הזמן אנו מרסנים את כמות ההפעלה הנדרשת. יחד עם זאת, קשה לשנות פעילות מורגלת של אסוציאציות.
חשיבה יכולה להיות אסוציאטיבית או אינטואיטיבית. ממחקר שערכו גילו כי אסוציאציות קושרות כל אובייקט למחשבה. כלומר, אין אובייקטים "מבודדים", שחיים בריק ולא מייצרים אף אסוציאציה. בתוך הרשת האסוציאטיבית כל אובייקט קשור לרבים אחרים ולכן קישורים אלה מסייעים ליכולת ניבוי. ניתן לדבר על דרגות קרבה (degrees of separation) בין אובייקטים שונים. דהיינו כמה דרגות קרבה מקשרות בין אובייקט אחד לאחר.

העובדה שניתן לייצר/לדמיין את מה שיקרה מייצרת אצלנו תחושת יציבות. כך למשל הידיעה שיש בחוץ רצפה ולא ניפול לתהום, מאפשרת יציאה מחדר ועידוד התנהגות אקספלורטיבית. לעומת זאת, יתכנו גורמים שבולמים את ההתנהגות והיכולות שלנו, ממקום של פחד או הפתעה. נוצר מתח בין חקירה (exploration) לבין ניצול מהקיים (exploitation). היום יודעים שקיים קשר אצל אנשים בין מבט על המקומי ופחד מאי וודאות. לעומת זאת הסקרנות הוציאה אותנו מהמערות. כתוצאה מכך, יש תנועה על ספקטרום מאי ודאות לוודאות / ריגוש מול לחץ. במתווה זה ישנה שונות אישית בין מידת הסיכון שכל אחד מוכן לקחת.

האם לחץ משפיע על יצירתיות?

בין המחקרים שתיאר פרופ' בר בדיקה בתנאי מעבדה בה בדקו את היכולת לזכור מספרים. למשל, נתנו לקבוצת נבדקים לזכור 2 ספרות -  43 - ושאלו מספר שאלות כאשר התנאי היה שבסוף השאלות יזכרו את המספרים. אותו תרגיל נעשה עם 7 מספרים: 435694. החוקרים רצו לבחון עד כמה העומס ישפיע על היצירתיות. המוח שהיה צריך לזכור 7 מספרים היה פחות "חופשי" לתת מענים יצירתיים - הלחץ והעומס מצמצמים את הפניות. לכן, פניות מחשבתית מאפשרת יכולת יצירה ולשם עידוד יצירה ניצור גבולות מסוימים שיתמכו בה.

לסיכום, תפיסת המציאות שלנו שונה בהתאם לידע הקודם שלנו. והתפיסה שלנו מושפעת מהמטען שלנו. ניתן להיעזר בפעולות שיוצרות מצב רוח טוב (שמש, ריצה) וכך נוכל להתכוונן לחשיבה אסוציאטיבית. מצב רוח טוב נמדד באופן יחסי לכל אדם וכך גם מנעד החשיבה האסוציאטיבית. נשאלת השאלה אצלנו - מהי שפת המחשבות שלנו? חשיבה צרה או רחבה? האם אנחנו פתוחים לחוויות חדשות? ובאילו שעות ביום אנחנו נוטים לחשיבה כזו או אחרת.