שיחת חתך מארחת את ד"ר עמית צורן

Transformative and hybrid mediums in design and technology + Theory of spirits

מאת: עדי אנה טלז'ינסקי, גלי פיפלקס, מאיה שרס, עדן חברוני
..........................................................................................

דוקטור עמית צורן הינו חוקר ממשק אדם-מחשב בדגש על חקר יצירתיות ועיצוב באוניברסיטה העברית. דוקטור צורן עוסק ב״היברידיים עיצוביים״, בקשר בין מלאכות מסורתיות ובין עבודות המחשב, בתכנון ממוחשב מול עבודות יד, ובהקשרים התרבותיים, הסימבוליים, הפסיכולוגיים והחברתיים שלהן. ד״ר צורן יוצא דופן בנוף של חוקרי מדעי המחשב: הוא מביא איתו הקשרים חיצוניים ושונים למדעי המחשב, מאחר והוא מגיע מרקע היברידי: התחיל כמהנדס מחשבים ולאחר מכן הפך למעצב ולחוקר. בהרצאה, עמית מחלק את חייו לשלוש תקופות (לפי עשורים) :שנות העשרים שלו, סימלו תקופה של סקרנות, ניסויים וגילויים ובהן למד עיצוב והנדסה. שנות השלושים היו איחוד ומיזוג של האלמנטים האלו ובדיקת הערך שלהם עבורו. התקופה הנוכחית סובבת סביב הרחבה של המושגים האלו.

תחילה, למד צורן תואר ראשון בהנדסת מחשבים עם התמחות בעיבוד אותות באוניברסיטת בן גוריון. בפרויקט הגמר שלו התעסק בלמידה חישובית סביב התחקות רשתות נוירונים אחר שורשי יצירה מוסיקלית. לאחר מכן התחיל בלימודי התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שם באופן טבעי התעמק בפיתוח רבדים טכניים באמנות, יצירה ומלאכה. עמית הציג פמוטים שהכין אשר עובדים על חוק הכלים השלובים - מצד אחד מונח קנקן שמן ומצד שני פתיל בוער, כך שהפרש הגבהים ביניהם משמר את אספקת השמן לפתיל. לאחר מכן החל בלימודי תואר שני במתמטיקה שימושית אך כעבור זמן קצר עזב כי נסע ללמוד ב MIT Media Lab.

אחרי הלימודים בבצלאל, במטרה להעמיק בחיבור של הנדסה, מלאכה ועיצוב, עמית עבר ללמוד ב-MIT מדיה לאב, בו מתמחים במחקר ויצירה מולטידיסיפלינריים סביב אינטרקצית אדם מחשב.

אחת המטרות המרכזיות היו יצור אפליקציות היברידים עיצוביים ובתחום זה עשה עמית את הדוקטורט שלו. עמית מדבר על שילוב של שני צדדים- יצרי מול אנליטי ומתוכנן: עבודה עם דברים שלא מכירים מתוך עקרונות או התחלה של אילתור ויצירה תוך כדי תנועה.
אחת השאלות שהעסיקו את עמית היא כיצד נוכל לשלב תהליכים דיגיטליים בעבודות מלאכה מבלי ליתר את עבודת בעלי המלאכה? 
למשל, דרך שימוש בטכניקות היברידיות וזיהוי ערכים מוספים בין תחום אחד לשני: נשאל מה המקום הכי מאתגר בנגרות ואז נחשוב איך אפשר להקל ולהנגיש אותו באמצעות הטכנולוגיה. לדוגמא, יצירת מחברים הדורשת יד אמן, בעזרת טכנולוגיות דיגיטליות נגר יוכל לייצר מחברים המותאמים לקורות ספציפיות לפי המורפולוגיה שלהן.
עמית הרחיב וסיפר על פרויקט שעשה במסגרת לימודיו במדיה לאב, בו יצר גיטרה המשלבת בין אקוסטיקה לסימולציה.
שאלות מהסוג הזה הפעילו ועדיין מפעילות את עמית. בפרויקט משותף לו ולאמנית הקרמיקה אנה כרמי (גם היא בוגרת התכנית) נבחן האם ניתן לשלוט על החריצים "קרקלים" שנוצרים בגלזורה על ידי מכונה. בפרויקט נוסף יחד עם תמר רוחם (בוגרת בצלאל, במחלקת צורפות ואופנה) הוא שיחזר בדיוק רב סט של טבעות אשר תמר עיצבה בעבר ואבדו לה. מתוך כמה תמונות חזרו הטבעות לחיים.

מזון דיגיטלי

תעשיית המזון ומערכות האוכל העולמיות הוא האתגר הגדול ביותר של האנושות, אומר צורן. המשבר כיום נובע בעיקר מכך שאנחנו זורקים אוכל - ולכן דרושה אופטימיזציה ופרסונליזציה. דר' צורן מגדיר את עצמו כרומנטיקן אוהב קראפט והוא לא מאמין שאנשים יקנו תחליפי מזון מלאכותיים.
לדעתו, הזנה אינו רק בעיה טכנית או פונקציונלית אלא גורם מהותי בתרבות שלנו. צורן מאמין שהדרך לעשות את זה היא לבנות כלים ושיטות שיאפשרו לשפים לייעל שיטות ייצור ולהוביל את המהפכה. בדומה לצילום דיגיטלי, המהווה כלי עזר לצלמים מבלי לייתר את עבודתם. למשל, ניתן לייצר תבנית של שינוי בתוך המנה, דבר שאי אפשר לעשות במרחב הפיזי לבדו.

בהכנת אורז או פסטה, ניתן לשלוט בטעם של כל אחד מהם בעזרת מניפולציות דיסקרטיות- הדיגיטל מאפשר שליטה פר פיקסל. בדרך זו יצר מנת פסטה מפוקסלת בה כל קונכיית פסטה מכילה רוטב אחר בנפח משתנה. לא מדובר במתכון אלא במטא-מתכון. 
ד"ר צורן עבר לספר על תהליכים היברידיים המתבססים על כלי עבודה ידניים חכמים, שיכולים להקל ולסייע במלאכה, כמו סכין שיכולה להפריד צבע עור מאוכל ועל ידי כך לאפשר מנגנון מנייעת חיתוך עצמי.

היברדיות חומרית דיגיטלית

לטענת צורן, יש ערך רב לצורה שבה החומר עובר למחשב. הייחודיות מגיעה מתוך הקראפט ומגולמת במוצר דיגיטלי. בנוסף, המרחב הדיגיטלי אינסופי ועל כן יכול לאפשר גם בחירה מתוך קטלוג אינסופי.

דוגמא נוספת ליצירה היברידית היא בשחזור כדי קרמיקה שנשברו. דרך סריקה של השברים עמית ייצר מבנה בהדפסת תלת מימד שחיבר מחדש בין החלקים המקוריים ובכך שימר גם את הערך הממשי ולא רק הצורני תוך נתינת חזות ומשמעות מחודשות למוצר. 

בפרויקט נוסף יצר עמית כלי גילוף היברידי אשר תוכנת מראש ליצירת פסל בדמות חתול.
חמישה בעלי מלאכות שונות התבקשו לעבוד עם הכלי, כאשר תהליך העבודה דמה לאיתור דמות החתול בתוך החומר. כלי העבודה הגביל את כולם לייצר תוצר דומה ובכך אפשר לבודד מאפיינים מסוימים ודקויות מתוך הטכניקה והסגנון הייחודי של כל אחד.

התקופה הנוכחית והתאוריה של הרוח - channeling 

בימים אלה מתעסק עמית בבחינת התאוריה הרוחנית וההוליסטית של השמאניזם, ומונע מתוך תפישה לפיה בני אדם הם חוט באריג אינסופי של תופעות, היושב על רקמה עדינה ומורכבת- תופעות גדולות שאנו מבינים אינטואיטיבית לעיתים לא נדע להסביר, כפי שציפור יודעת להרחיק מסופה קרבה. שאמנים יקראו לזה ספיריט, רוח, בעולם המערבי יש המכנים זאת אינטואיציה. כאשר אמן או בעל מלאכה שקוע בעבודתו הוא פועל כמדיום מתקשר, המדדים הפיזיולוגיים שקטים, אבל בכל זאת הוא עושה בחירות בתהליך ומביא לתוצר מסוים וייחודי.

סוגייה זו מעלה אצל עמית שאלות: מיקום האובייקט ידוע. השאלה, איפה הדימוי ומי אוחז באחריות? איפה השרטוט והעיבוד? איך המוח שקט בזמן שהוא מייצר כל כך הרבה? לתפיסתו, ההשראה מגיעה מבחוץ ועוברת דרך האומן ליצירה. שאלות אלה הן שמובילות את צורן לחקור תיווך היברדי חדש. לפי התפיסה ההוליסטית, תיעול האנרגיה שזורמת דרך העוסק במלאכה אל היצירה שלו מתאפשר הודות למרחב השלילי הקיים ביניהם. אינפורמציה שאינה בהכרח נגישה לתודעה שלנו עדיין נוכחת במרחב..

בעידן של שינוים טכנולוגים כה תכופים עמית מאמין שנרוויח אם נרחיב את ראיתנו ונבין שמעבר לאובייקט שמקיים משהו רציונלי או רגשי, כל אובייקט מקיים קשרים עם האינסוף, כמו אבן שנזרקה לעולם אינסופי. 
החיים זה אינטראקציה בין ייצוגים, גופים, משמעויות, תרבויות, וכל לימוד ופיתוח של עיצוב וטכנולוגיה הינה עבודת גישור, קישור והיתוך בין פרספקטיבות שונות על העולם. מה שחשוב זה ההבנה שהפעולה הזו במרחב שלנו היא אינסופית. כמעצבים, יוצרים או אפילו אנשי מחשבים, אחת המטרות היא להביא לטריטוריה הזו רוח.
הכיוון הנוכחי של ד"ר עמית צורן הוא חקירת האינטראקציה של אדם עם העולם, ומסקרן לדעת לאן הוא יוביל.