שיחת חתך מארחת את מיכל רינות

מיכל רינות- מעצבת אינטראקציה 

מאת: נעה אילן, עדי אדליס, טל ניסים, ענת גלזר, ניצן חורגין, אלון חלמית, יוסף רגבי, פאדי אבו רוקייה והגר ארד.
....................................................................................................................................................

מיכל רינות היא חוקרת ויוצרת בתחום העיצוב אינטראקציה, מייסדת המרכז לעיצוב וטכנולוגיה ע"ש כדר במכללת שנקר. מיכל גדלה בירושלים, למדה בתיכון ליד"ה, משם המשיכה למסלול מודיעין בצבא ולאחר מכן לאוניברסיטת תל אביב בתואר ללימודי פסיכולוגיה וכלכלה. במהלך התואר התעניינה בעיקר בקורס מבוא לפסיכולוגיה קוגניטיבית העוסק בתפיסה, למידה וקבלת החלטות.

בהמלך הלימודים התנסתה מיכל לראשונה בעולם התכנות, מצאה דמיון והתאמה בין תהליכי אפיון של מערכות ממוחשבות לצורה בה היא חושבת. בעקבות הענין שגילתה במחנה המשותף בין התחומים החלה לברר ולחקור את תחום העיצוב הקוגניטיבי והנדסת גורמי אנוש (כיום UV, UX).
מיכל נותנת דוגמא לתהליך עיצוב קוגניטיבי דרך תהליך אפיון של תאורת הבמה על ידי מעצבים וטכנאי התאורה. העבודה המשותפת הכוללות ניתוח האפשרויות ובדיקת תמונות האור המאפשרת להחליט יחד מה נכון ובהתאם לבנות תכנון זרימה של מצבי תאורה. את התואר השני עשתה מיכל בבית הספר שהוקדש לתחום ב- IVREA שבאיטליה. בשונה מרוב חבריה ללימודים, היא לא הגיעה לתואר מרקע של תכנות או עיצוב, אלה מתחום הפסיכולוגיה.

החיבור עם הדיסציפלינות השונות לא נעשה בקלות. מיכל מתארת שבחודשים הראשונים היא לא הבינה כיצד היא משלבת את הידע והניסיון שלה עם זה של שאר החברים, אולם עם הזמן שיתוף הפעולה הבין-תחומי קרם עור וגידים. פרויקט הגמר שלה עסק בסאונד אינטראקטיבי. הרעיון לפרויקט נולד מכך שגילתה שישנו משחק שהוא מין תחרות הקלדה על טלפונים של נוקיה, בעקבותיו יצרה ממשק שחושב על סאונד בצורה אורגנית יותר ומאפשר להתכתב רק באמצעות הסאונד, מבלי לראות את האותיות.

בתום תקופה זו חזרה מיכל לארץ והיא רצתה להמשיך לעסוק באינטראקציה וסאונד. היא השתתפה בהאקטון "geekon" ושם יצרה נדנדה אינטראקטיבית הנקראת The Laughing Swing נדנדה שככל שמתנדנדים cv גבוה יותר, הנדנדה צוחקת יותר וכך גורמת גם לאנשים שמתנדנדים לצחוק יחד איתה. מיכל חושבת שיש משהו בפרויקטים אינטראקטיביים היוצר סקרנות ועניין.

המרכז ש"בין הפקולטות" , HIT, חולון

בשנת 2008 הקימה מיכל במכון הטכנולוגי חולון (HIT) את המעבדה לאינטראקציה. מעבדה אשר הוקמה במטרה לייצר שיתופי פעולה בין מעצבים ומהנדסים. היות והמעבדה מיועדת לשני קהלי היעד, החלו לעלות שאלות אודותיה: האם מדובר בעיצוב? האם מדובר בטכנולוגיה? האם זה תחום חדש המאחד את שניהם? מה זה עיצוב ואינטראקציה? מכיוון שאין תשובה חד משמעית, מיכל תמיד הגדירה את המעבדה כ"בין פקולטות"- לא משויכת לפקולטה מסוימת.

לפני מספר שנים, לצד פעילות המעבדה , החלה עבודה על תערוכה שנקראה "די קוד", במהלך העבודה מיכל קיבלה פניה להוסיף עבודה שתעזור למבקרים להבין מה זה עיצוב אינטראקציה. במסגרת המעבדה, יצרו מיכל והסטודנטים את  - Cubes 20 קוביות זהות בגודלן, לכל אחת Input ו-Output אחד , לכל קוביה יש תגובה משלה לפעולה ספציפית המופעלת עליה. העיצוב הוא הבחירה בין התגובה לפעולה. בכל קוביה חבויה "מיני" אינטראקציה ומבקרי התערוכה חוקרים את הקוביות ומגלים כיצד היא מגיבה אליהם. האופן שבו אפשר לקחת אובייקט פיזי, להכניס בו התנהגות ולראות איזו התנהגות הדבר מייצר אצל אנשים ואילו תחושות עולות בהם.

פתיחת המרכז לעיצוב וטכנולוגיה ע"ש כד"ר, מכללת שנקר

לפני 4 שנים, פנתה אל מיכל נשיאת שנקר, פרופ' יולי תמיר, והציעה לה לפתוח מעבדה אינטרדיסציפלינרית. מיכל נענתה לבקשתה ופתחה את המרכז לעיצוב וטכנולוגיה ע"ש כדר. בתחילת הדרך ניסתה מיכל להוכיח שטכנולוגיה היא חומר גלם, בהמשך התווספה שאלה על מרקם היחסים עם עצמנו ואחד עם השני ואיך הטכנולוגיה משפיעה על זה. מכאן, מיכל לקחה את העבודות לכיוון שבודק איך הטכנולוגיה יכולה לחבר בין אנשים באופן שונה מאיך שהיא מתבקשת היום. בדרך יותר אקספרימנטלית. העבודה של מיכל וחברי המרכז שואלת את השאלות הללו ומשתמשת בפרוטוטייפים כדרך חקירה. דוגמא של פרויקט שמשלב עיצוב וטכנולוגיה הינו שיתוף פעולה על ידי סטודנט מעיצוב תעשייתי וסטודנט מהנדסת תוכנה, אשר בחרו לבנות ממשק המלמד ילדים מלודיה והרמוניה. המרכז נתן להם את המרחב, כלים ושיטות עבודה שאיפשרו ליצור פרוטוטייפים במהירות.

בפרויקט נוסף, שנערך בינואר 2018,  נעשה בשיתוף פעולה עם מוזיאון טריאנלה במילאנו. במוזיאון נערכה תערוכה בשם 999 שאלות על בית אשר העלתה שאלות הנוגעות לסביבת הבית על הקשריה השונים. חברי המרכז לעיצוב וטכנולוגיה בחרו להתמקד באזור הכניסה והיציאה מהבית משום שזווית זו נוגעת לנושאים שונים ומרתקים - "סף" הבית כמרחב לימינלי בין החוץ לפנים, הציבורי והפרטי, החשוף והאישי. יציאה מבית וכניסה לאחר בהקשר של משבר הפליטים, או בהקשר של סטודנטים המצויים לרוב ביציאה מבית אחד וכניסה לאחר.

שאלות נוספות שעלו: מה קורה כשעוזבים את הבית ומשאירים אנשים מאחורינו?  האם צריך לצאת מהבית בעוצמה הרגשית שאנחנו רוצים, ולטרוק בהתאם לחוויה הרגשית את הדלת? באחד ממיצגי התערוכה ניתן למבקרים לטרוק דלת ובתמורה הוקרנה סצנה של מריבה מסרט בהתאם לעוצמת הטריקה. ממשק נוסף היה חלון התריסים – כל תריס מהווה שכבה של סאונד, ככל שפותחים יותר את התריס שומעים יותר את הסאונד מאירוע מסוים ורואים את הטקסט שלו. בממשק החלון היו קטעי סאונד מתוך אירועים קשים כמו פיגוע בשוק כריסמס בברלין, לידה במחסום, טילים בעוטף עזה ופליטים בסירות בים התיכון.
עוד ממשק היה הוילון. בכל פעם שמזיזים וילון, הולכים אחורה בהיסטוריה, אחורה בזמן לאנשים שעזבו בית בעין כרם, בית שקיים מאז התקופה הביזנטית ויש אודותיו מידע נבחר לשקף את האנשים שעזבו את הבית בעבר. בכל פעם הוקרנו תמונות וסיפור מכל תקופה בה שהו דיירים בבית הזה ובעצם היה מעבר בין תקופות שונות של אותו הבית.

לסיום נערכה גם סדנא המדברת על איך אנחנו יוצאים מבית עם סטיגמות ורעיונות של מי אנחנו. כל אחד קיבל בנדנדה אדומה או כחולה, וכל קבוצה מקבלת מסרים נפרדים שונים מהקבוצה השנייה. לבסוף מקריאים רצף של שאלות והקבוצות מתבקשות לגשת למרכז החלל לפי ההגדרות שיש בכל שאלה והתאמתם להגדרות אילו. בעצם עקב כך, השאלות גורמות ליצירה של קבוצות חדשות המפרקות את הקבוצות הראשונות ולבסוף חושפים את שתי הקבוצות לכלל המסרים שניתנו להן.

אינטראקציה- סינכרוניזציה

מיכל השתתפה בתערוכה שהוצגה במוזיאון תל אביב הנקראת אמנות בכל אופן ויזמה פרויקט שעסק בעיצוב מסנכרן. הרצון היה ליצור אופניים שעובדות על עקרון הסנכרון מוטורי תוך כדי אינטראקציה עם הרוכבים. דוגמא לסנכרון מוטורי היא סנכרון קצב מחיאות כפיים של קהל, בדומה לסנכרון של קצבי מטרונומים ושעונים. קיימים סוגים של סינכרונים, כמו סנכרון ביולוגי - תנועה של להקות ציפורים ודגים או סנכרון סוציאלי - ייצור הבנה משותפת והתחברות.

בפרויקט אנשים רכבו על 2 זוגות אופניים, תוך כדי שהם מדוושים במקביל, הם צפו במסך המאויר בציורים של עיר, כאשר הם מסונכרנים בקצב אחיד יופיעו על המסך עוד אלמנטים של העיר וכאשר הם יוצאים מסנכרון העיר לאט לאט "תתפרק" מהאיורים שנחשפו. כחלק משימוש במיצג אחד הילדים אמר: "פה המטרה היא לא לנצח אלא לצאת תיקו", כלומר להסתנכרן.

ניתן לראות זאת גם בגיל הרך, ניסוי שבדק אמא אשר יושבת עם התינוק ומקפיצה אותו בקצב של אדם היושב מולה לאחר מכן גרם לתינוק להסכים וללכת אל אותו אדם זר, עקב השימוש בקצב מסונכרן וזהה לזה של האם כשהקפיצה אותו.

מכאן נשאלת השאלה : האם ניתן לעצב עבור סינכרון מוטורי?

רעיון האופניים המסונכרנים גרסת הסאונד - בהמשך למיצג הקודם הוצג במוזיאון המדע בתערוכת 200 שנה לאופניים מיצג שבו יש שני זוגות אופניים, עליהן צריך לרכב בסינכרון. בכל פעם שהרוכבים מסונכרנים נשמעת מוסיקה רציפה, כאשר הם יוצאים מסנכרון גם המוסיקה משתבשת.
פרויקט נוסף שיצרו סטודנטים בהשראת סנכרון עסק בסנכרון ויזואלי-מוטורי שגורם לצלליות של שני אנשים להתחבר. כאשר כל אחד מהם נמצא בחלל שונה ורואה את עצמו על המסך ואת הצל של האדם האחר. מבלי שנאמר לאנשים מה לעשות הם אוטומטית ניסו להיכנס לתוך הצל של האדם שראו על המסך.

FLY CYCLE הוא הפרויקט האחרון של מיכל שמשתמש במציאות מדומה . הרעיון היה לגרום לאנשים לרכב על אופניים ולהרגיש שהם עפים. הפרויקט הוצג במסגרת תערוכה במוזיאון העיצוב בחולון הרוכב רואה שהוא על אופניים מכונפים ויש סאונד של המנגנון המכני של הכנפיים. הוא נמצא מול מסך המראה אותו רוכב על האופנים כשלפתע מגיעה להקה של ציפורים והמטרה שלו היא להצטרף ללהקת הציפורים. ברגע שמצליחים לעוף באותו קצב של הלהקה הופכים בהדרגה לציפור ולאט לאט מרגישים בעזרת המראה של האופניים, הכנפיים שהפכו לכנפיים אמיתיות והסאונד בהתאם נותנים לנו תחושה שאנו ציפור. במיצג זה אנשים חוו חוויה חזקה מאוד וכולם, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו למלא את השאלון בסוף המיצג ולספר כיצד הרגישו במהלכו- אנשים נתנו פידבק מאוד חיובי לפרוייקט.

איזה עוד פרוייקט היית רוצה לעשות?

מיכל חושבת שיש משהו חזק ומעניין בממשקי שיחה (אלקסה), גוף גנרי שמתיימר להיות תבוני ואמפתי, היא עסוקה בהיבטים האתיים של העמדת הפנים של האובייקט, קבלת אמפתיה מהרובוט הוא רגע קריפי בעינייה. היא יזמה לפני שנה קבוצת מחקר שנקראת - חיי המוסר של החפץ על מנת לחקור את המרחב בעיצובי המטורף לדבריה של אובייקטים בעלי התנהגות מוסרית. מאין קפיצה מדרגה נוספת לעיצוב חוויה באובייקטים פיזים עם יכולת התנהגות אשר יכולה להשפיע מוסרית/אתית על האנשים שנחשפים אליה.