שיחת חתך מארחת את ד"ר רומי מיקולינסקי

מאת: אודי נחום, בן דרוסנסקי , יותם ירד והדס שטובר

..................................................................................................

ד"ר רומי מיקולינסקי, ראש התכנית לעיצוב תעשייתי – תואר שני – בבצלאל, הייתה האורחת שלנו ב"שיחת חתך".

דר" רומי מיקולינסקי קוראת ל- Data Activism. היא מאמינה שאנו חיים בתקופה בה עדין ניתן לשנות את הפרדיגמה, והאפשרות לכמת דברים ולייצג אותם כמידע משנה את העולם.  אך האפשרות הזו אינה זמינה לכולם.

העתיד

ד"ר מיקולינסקי מצטטת הסופר, אחד מאבות תנועת  הסייברפאנק  ויליאם גיבסון שאמר: העתיד כבר  כאן – הוא רק לא מופץ באופן שווה ". תנועת הסייברפאנק הייתה תנועת מחאה ספרותית אשר חזתה עתיד קודר - עולם עתידי שאפשר לכנות "טראנס-אנושי" או "פוסט-אנושי" שבו הטכנולוגיה אינה חיצונית לנו, אלא אנחנו עצמנו נהיה הטכנולוגיה – "אנחנו הטכנולוגיה" .  הם חששו מהטכנולוגיה שמשתלטת על בני האדם ומאיימת לעקר את האדם מאנושיותו.

היכולת להשתמש בטכנולוגיה בכדי להיות יותר יעילים, וחכמים, להנות מרובוטים שיעבדו עבורנו או במקומנו – אינה נחלת הכלל. אנחנו, בישראל, נהנים מפריווילגיה של מדינה מתקדמת, חלק מהצפון הגלובלי, אך צריך לזכור כי האפשרויות העתידניות של השתלות מוח, תגבור המוח והעצמת החושים יהיו זמינות לעשירים ולמי שיידעו על כך ויבינו את הכח הטמון ביכולות אלו. כאן טמונה הבעיה: חלוקה לא שוויונית קיצונית של המשאבים, קשורה בעיני הסייברפאנקיסטים לשיבוש העתיד, שמונהג על  ידי תאגידיזציה של העולם ויצירת מעמדות אשר ביניהם פעורה תהום .

בהקשר הזה תנועת הסייברפאנק תיארה אמנם תרחיש קיצוני, אולם הקיצוניות נדרשת על מנת לעורר מחאה. הגיבור בספרות הסייברפאנק ואלו שהזדהו עם התנועה מגלמים את דמות המתנגד, ובדומה לפרומתיאוס שמביא את האש לאדם, ולגיבור "משל המערה" קוראים לציבור הרחב להתעורר. הסייברפאנקיסט רואה את הדברים מבעוד מועד, משתף אותם עם הציבור כדי שנוכל להציב אלטרנטיבה להווה/ עתיד התאגידי הקודר .

עולם המידע

מונח מפתח להבנת הפרדיגמה הנוכחית הוא עולם הדאטה. מונח זה מופיע לא מעט בתרבות בשנים האחרונות: קיימים משחקי מחשב, תערוכות אמנות ופרויקטים שנושאים שם זה, החוקר John Cheney Lippold בחר בביטוי "הדאטה זה אנחנו" לשם ספרו. עולם הדאטה הוא עולם הניזון מאיסוף אינסופי של נתונים הנשאבים מאיתנו, אך המידע וגם המטא-דאטה –(meta-data - המידע אודות המידע) שנוצרים נשמרים בידי בתאגידים ולרוב לא מנוצלים לטובת הציבור ממנו נכרה.

עבודות נוספות שמדגימות מונח זה: סרט סטודנטים גרמני בשם "עולם הדאטה" שהיה מועמד לפרס  בפסטיבל Bafta  ו- "Machine Halluciation" של  -  Refik Anadol  עבודה בה הזיית המכונה נשאבת ונוצר מנוכחות המבקרים.

בעולם כזה המידע הוא משאב – " דאטה זה הזהב החדש, הנפט והקרקע".כולם חושקים במידע – ממשלות, חברות מסחריות וגם התושבים מעוניינים בו לשימוש פרטי. אך אם המידע הוא משאב – הוא גם שלנו, ואנו צריכים, כחברה, לדרוש את זכותנו עליו. אפשר להסתכל עליו גם כתשתית – כמו קווי טלפון וחשמל, וגם אז עלינו לדרוש את זכותנו עליו. למעשה קיימות שתי גישות עיקריות לגבי זכות הציבור על המידע.

הגנה על המידע  – שחרור מידע

גישה ראשונה היא Data Liberation  - שחרור המידע והפיכתו לחופשי. אם data הוא תשתית – המידע צריך לשרת אותנו בכל מיני דרכים ולא רק להלקח מאיתנו ולהאסף עלינו.  אם המידע הוא  אודותינו, הוא גם שלנו. אנו צריכים, כחברה, לדרוש לקבל גישה אל המידע. גיבורי גישה זו הן "וויקיליקס" ואדוארד סנודן. וויקיליקס הוקמה כפלטפורמה לשחרור מידע. היא משנה מדיניות של מדינות, השפיעה על בחירות, היא אינה היררכית ולא מגדירה מידע כנכון או לא נכון. כאן יש מקום לעיתונאות לפעול באופן משמעותי ליצירת שינוי. אדוארד סנודן שפעל לחשיפת סודות של ארה"ב עשה זאת מתוך תחושת חובה אזרחית, ומשלם על כך את המחיר. לפעולתו השפעה על חיים ומוות של אנשים ועל שינוי המדיניות הצבאית של ארה"ב.

רגולציה על איסוף ושימוש במידע

הגישה השנייה היא – הגנת המידע. גישה הטוענת כי יש להפעיל רגולציה. גיבורי גישה זו הם קרן החזית האלקטרונית)   (EFFהמקדמת מדיניות חקיקה כדי שהמדינות והתאגידים יימנעו מאיסוף המידע.

הצעד הבא הוא לדרוש גישה לא רק ל-דאטה עצמו אלא גם למטא דאטה, כיוון ששם טמונה המשמעות של המידע. כאן מגיע תורם של האמנים, המעצבים והעיתונאים אשר בעבודותיהם יכולים להגביר את המודעות של הקהל לא רק לעובדה שנאסף עליהם מידע, אלא גם להבנת השימוש שנעשה במידע הזה ולארגונו כמטא דאטה. הם קוראים לציבור לדרוש גישה למידע ולמטא-מידע. הם מזמינים את הציבור להסתכל באופן ביקורתי על הפוליטיקה שמאחורי איסוף המידע – איסוף לא סימטרי, עבור מה נלקח ולמי נמכר, אך בנוסף הם מזמינים אותנו לחשוב מחדש על דאטה והמטא דאטה האפשריים בצורה מעוררת דמיון ולא רק מתוך תחושת חרדה.

 דוגמא  לעבודה מסוג זה היא התערוכה "חדר הזכוכית" של הקולקטיב האקטיביסטי טקטיקל טק במימון מוזילה, תערוכה אימרסיבית  שנועדה לעורר מודעות לשימושים השונים ולאפשרויות הגלומות באיסוף מידע והנגשתו.

דוגמא נוספת היא פרויקט של עיתון הניו יורק טיימס. לאחרונה פורסם בפלטפורמה  One Nation , Tracked במסגרתו הוכיחו העיתונאים עד כמה המידע פרוץ חשוף וזמין. בין היתר הציגו את תנועת האנשים בפנטגון או את היכולת לזהות את נסיעותיו של נשיא ארה"ב טראמפ בסביבת בית הנופש שלו בפלורידה. מעבר לתדהמה על המידה בה אנו חשופים, חיבור מידע כזה למידע כללי יכול ליצור עיוותים, בהקשרים של ריגול, גיוס סוכנים, הפעלת לחץ בהנדסה חברתית ועוד.

אקטיביזם

לסיום, נשאלת השאלה כיצד פרטים בודדים יכולים לבצע פעולות אקטיביסטיות בתחום המידע מול תאגידים וממשלות. ד"ר מיקולינסקי הביאה כדוגמא, פעולה של קולקטיב אמנותי אקטיביסטי כדרך להשפיע על המערכת  הפוליטית ולהחדיר אליה ערכים של פתיחות והשתתפות. הקולקטיב הגרמני – "PENG Collective" יצר קמפיין להגברת הבנת הציבור לשימוש  בפספורטים ביומטריים ואיסוף המידע הכרוך בכך. הם יצרו דרכון מזויף בו תמונה הממזגת שתי תמונות של שתי נשים שונות. דרכון כזה מתאים לכאורה לשתי הנשים או לאף אחת מהן. הקולקטיב ניסה לאתגר את גבולות המערכת. הם הציבו תאי צילום בהם מצטלמים שני אנשים יחד במטרה להציף את הממשלה בבקשות לפספורטים משותפים ולחבל במאגר הנתונים הקיים. יותר מכך, הם ביקשו מחלק מהמשתתפים להשתמש בפספורט הישן להגנבת פליטים מאפריקה. המטרה היתה לנסות למצוא פירצה המשרתת שני אנשים (שלא בהכרח היתה עובדת) והגברת המודעות לחיים במדינה המבצעת פיקוח.

הרעיון יצר תהודה בעיתונות ותגובות מעורבות בציבור ובכך היווה הצלחה. נוצר שיח בין אנשים. הרעיון שאפשר להתייחס לזהות כמשהו שניתן לחלוק אותו או לערבל אותו הוא רעיון מעורר מחשבה שנותן כוח בידי האזרחים מול הממסד: גם אם לא ניתן היה להשתמש בפועל בפספורט עם תמונה משותפת, עצם יצירתו גורמת ערבול וערבוב בבסיס הנתונים. ייצור זהויות כפולות הוא אפשרות לכלי מחאה נגד מצב איסוף המידע התמידי ע"י הממשלה.