על הממשק שבין עיצוב, חינוך, למידה והוראה- ראיון עם מעין לויצקי

פרויקט הגמר של מעין לויצקי, ׳המאגר׳, המוצג בתערוכת הבוגרים של מסלול אודות עיצוב, עוסק בפיתוח יכולות אוריינות חזותית וחשיבה ביקורתית ויצירתית לשם למידה משמעותית, במגוון הקשרים. מעין חוקרת את מצבה של הסביבה הלימודית החזותית במערכות ומסגרות חינוך, ומציעה את האפשרות לעבוד עם כלי שיתופי שיאפשר שילוב איכותי של דימויים בתהליך הלמידה. השימוש בדימויים חזותיים בתהליך הלימודי נועד להרחיב ולאתגר את השיח והחשיבה, לייצר הקשרים לידע קודם, לתת מקום לפרשנות האישית, לביקורת, לדמיון ולבהייה להשתלב כחלק משלבי החשיבה והלמידה.

מאת: אביגיל רוביני

......................................................................................................................................

שלום מעין, ספרי לי קצת על עצמך

אני אמא של ארי, בת 37, גרה בתל אביב. סיימתי את התואר הראשון במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ב-2007, ואני מלמדת בה מ-2013. סיימתי השנה את התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, במסלול אודות עיצוב.

לפני שנדבר על הפרויקט הייתי שמחה לדעת איך היית מגדירה את העשייה שלך במרחב של תקשורת חזותית והמוטיבציה ללמוד דווקא במסלול ׳אודות עיצוב׳ של עיצוב תעשייתי?

בעשור האחרון אני עוסקת בתקשורת חזותית מכיוונים מאוד מגוונים. גם פרויקטים שונים בתחומי התרבות והאמנות, גם מיתוג, גם עבודה עם מחלקות מחקר ופיתוח בארגונים שונים על פיתוחי קונספטים ומוצרים, תוכן, שפה, מחקר עיצוב, אסטרטגיה ופיתוח תוכניות למידה, ואני גם מרצה לתקשורת חזותית. המוטיבציה ללמוד במסלול ׳אודות עיצוב׳ היתה מתוך השאיפה להרחיב את גבולותיי וידיעותיי בתחום העיצוב באופן כללי ורחב יותר. כזה שיאפשר לי לחבר את תחום ההתמחות שלי בתקשורת חזותית גם אל תחומים נוספים. זה איפשר ללמוד יותר על הדיציפלינה הרחבה בה אני פועלת, ומתוך זה להתמקם כיוצרת. ההרחבה גם קרתה בזכות חבריי לכיתה שהגיעו מתחומי עיצוב שונים, וגם דאגתי לקחת כמה שיותר קורסים מהמסלולים הנוספים של התוכנית (כלומר ׳ניהול עיצוב׳ ו׳עיצוב וטכנולוגיה׳).

ספרי קצת על הנושא שחקרת בתהליך יצירת פרוייקט הגמר?

הפרוייקט התחיל בחיפוש נקודות ממשק בין תחום העיצוב לתחום החינוך, הלמידה וההוראה. בחרתי להתמקד ברשימת ׳מיומנויות המאה ה-21׳ של משרד החינוך, שזו רשימת המיומנויות המוצהרות כנחוצות לתלמידים של היום, בכל העולם אגב, ויש רצון וצורך מוצהרים של משרד החינוך למצוא דרכים לפתח אותן בלמידה בבתיה״ס. המחשבה על רכישת מיומנויות, skills, לעומת רכישת ידע היא כבר מחשבה שכמעצבת אני יכולה להתחבר אליה, ובמיוחד כשהבנתי שרבות מהמיומנויות האלו הן כאלו שנלמדות גם כשלומדים עיצוב. כמו חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, פתרון בעיות ועבודת צוות למשל. אז התחלתי בבחינת הדרכים שלומדים אותן בבתי״ס לעיצוב, תיאוריה ופרקטיקה וגם התבוננות על איך שאני למדתי ומלמדת עיצוב, כדי להבין מה אפשר לקחת מכל אלו אל למידה בתחומים אחרים. הפרויקט שנוצר בסוף הוא הצעה לנקודת חיבור בין העולמות שאני עוסקת בהם, של תקשורת חזותית ומחקר עיצוב ושל למידה והוראה.

מה הניע אותך לעסוק בחיבור בין העולמות שאת מתארת?

העניין שלי בחינוך היה שם תמיד. עבדתי במסגרות חינוך והדרכה שונות מגיל מאוד צעיר. ההוראה בבצלאל, ללמד עיצוב, היא כבר חיבור בין העולמות האלו, והיא מגיעה אצלי עם הרבה עניין במעשה ההוראה כעולם בפני עצמו.

שנת הלימודים השניה שלי בתואר השני התחילה במקביל לכניסתו של בני למערכת החינוך הציבורית, רגע שהיה מכונן ומורכב עבורי. זו היתה המחשה מאוד ברורה למקום שבו צריכים לקרות הרבה דברים כדי שתהיה הלימה בין איך שאני חושבת שדברים צריכים להתנהל ולהראות, לבין המציאות. בעיקר הבנה מאוד ברורה שיש כאן תחום שלם, עצום, שמבקש התערבות וחשיבה חדשה ופעולות ממשיות, כל מה שתחום העיצוב מתמחה בו, אז למה לא לשלב כוחות?

קיבלתי החלטה להתמקד בתחום החינוך, אבל מתוך המבט של מי ומה שאני, והכלים שברשותי. לא למדתי חינוך, ואני לא מתבוננת על הדברים מהכיוון הזה, אלא מבקשת ללמוד מבחוץ את השדה הזה, ועל זה להתבונן כמעצבת, כאמא, כמורה וכאדם חושב. ניצלתי את לימודי העיצוב כדי להתבונן על חינוך, למידה והוראה מזוויות שונות, בין אם זה קורס במחקר עיצוב, ניהול חדשנות או מעבדת עיצוב, זה איפשר לי לחקור כל פעם אספקט אחר של תחום החינוך, מנקודת מבט של עיצוב.

מעצבים לומדים לחשוב בצורה מאוד מסויימת, ומטבע הדברים הם חושבים אחרת מאשר אנשי חינוך. הפרוייקט שלי לא מדבר על הסביבה החזותית בלבד אלא על התוכן החזותי, ועל הלמידה בעזרתו. אני חושבת שיותר ברורה ומקובלת הפנייה לאנשי מקצוע לעיצוב הסביבות הלימודיות הפיזיות, שזה נהדר, אבל הם לא נקראים לחשוב ״עיצובית״ גם על תהליכי הלמידה ועל עיצוב התכנים עצמם. זה נשאר בלעדית אצל אנשי החינוך. אני מאמינה שאם מעצבים יתחילו לעסוק בכל האספקטים שקשורים בחינוך, דבר שלא קורה מספיק, ההשפעה של זה תהיה עצומה.

בעידן שבו דימויים נגישים לנו יותר מתמיד, למה בעצם צריך מאגר דימויים מהסוג שאת מציעה, ודווקא במוסדות החינוך?

בדיוק מהסיבה שציינת. דימויים הם חלק בלתי נפרד מסוגי המידע הנצרך על ידינו היום, וכמובן שגם על ידי ילדים. הם חווים את העולם סביבם גם דרך דימויים - באפליקציות, סרטים, אנימציה, תמונות - והם גם לומדים ככה, בבי״ס ובבית. למידה חזותית היא הדרך לבנות משמעות מדימויים חזותיים, לפתח בעזרתם את החשיבה, ולקדם למידה. ללמד תלמידים לקרוא ולהגיב בטקסט ודימוי יחד זה ללמד אותם כלי, שפה נוספת, להביע את עצמם.

לעומת הדימויים בעולם שמחוץ לביה״ס, אני שואלת על סוגי הדימויים שמשתמשים בהם במוסדות החינוך, על איכותם ועל דרך השימוש בהם, כי יש להם מטרה מוצהרת - ללמד. אפשר להשתמש במטאפורות חזותיות בדיוק כמו במילוליות. אחד הדברים שסקרתי במחקר הוא את מקורות המידע למורים מבחינת דימויים. אין כמעט התייחסות לזה בהכשרה שלהם, והמקורות שברשותם דלים. ספרי לימוד ואתרים חינוכיים או חנויות ציוד למורים או מה שזמין לכולם - גוגל אימג׳ס ויוטיוב. בכל אחד מהם בעיות אחרות באיכות הדימויים. מהמקום הכי אמפתי, לרוב המורים אין ידע, זמן, כישורים או משאבים להתעסק בזה. אז המשקיענים שבהם מייצרים לבד דימויים, או מאלתרים מכל מיני מקורות, אבל אלו לא דימויים שנעשו באופן מקצועי, או מותאם, אלא אלתור מהנגיש והקיים. והמורים לא תמיד מתווכים אותם נכון או משתמשים בהם כחלק מהתהליך הלימודי. בכל אופן לא כצורה נוספת להעביר את המידע. הייצוגים הויזואלים שם, הקירות והספרים מלאים בהם, אבל לא טורחים להתבונן ולהפיק מהם רעיונות או ידע.

מה דעתך על מצב הסביבה החזותית במערכות החינוך?

הסביבה החזותית היא נדבך בסביבה הלימודית, אבל זה לא מרגיש כמו נושא בעל חשיבות גבוהה לרוב אנשי החינוך. יש בעיקר בעיית מודעות, ולזה מצטרפות בעיות של משאבים, יכולות, זמן, וסדרי עדיפויות. ממה שסקרתי, המצב ברוב המקרים הוא שמרוב רצון טוב, הסביבות הלימודיות מאופיינות בעומס ויזואלי, שפע ייצוגים, מכל הסוגים והסגנונות, ערב רב של טקסטים ודימויים ובכל מקום שאפשר לדמיין - בחצרות, במסדרונות, בקירות הכיתות, במערכי השיעור, ספרי לימוד, דפי עבודה - מה שיוצר סביבות למידה רועשות ועמוסות מידע ומסרים, שלא ברור מי רואה, עבור מי הם ומה עושים איתם. ולזה אני מוסיפה שלא ברור מי מעצב אותם, מי מתייחס אליהם פדגוגית או מי נותן את הדעת על המצב וחושב איך לשנות אותו. וכמי שבאה מתקשורת חזותית - הפער בין איך שהדברים נראים לבין איך שאני יודעת שדברים יכולים להראות הוא פשוט עצום.

ולמה דווקא אוריינות חזותית?

אוריינות‭ ‬חזותית‭ ‬היא‭ ‬היכולת‭ ‬להשתמש‭ ‬בדימויים‭ ‬חזותיים‭ ‬‭(‬images‭)‬‭ ‬ולהבין‭ ‬אותם. ‬היא‭ ‬כוללת‭ ‬את‭ ‬היכולת‭ ‬לחשוב, ללמוד‭ ‬ולהתבטא‭ ‬באמצעות‭ ‬דימויים‭ ‬חזותיים. לעבור מטקסט לדימוי ומדימוי לטקסט. ובעולם של היום היא יכולת נחוצה מתמיד בכל הקשור בלמידה. אבל דימויים מאפשרים למידה רק כשעובדים איתם נכון, כשעוצרים עליהם, מתבוננים, מנתחים, מפרשים, מייצרים מהם משמעות שממנה אפשר ללמוד. זה רגע החיבור בין מה שרואים למה שמבינים. הדימוי הרי גם מעביר מסר, לא רק הטקסט. המוח שלנו חושב עם שני האזורים האלה יחד. כרגע גם אם רואים את הדימוי שבספר או על הקיר, אבל לא עוצרים לחשוב איתו, אז במקרה הטוב זה קישוט לא תורם אבל לא מזיק, ובמקרה הרע יכול ממש לשבש את התפיסה של המידע.

ספרי לי קצת על העבודה עם היוצרים שהשתתפו ב׳מאגר׳

השלב הראשון באיסוף התכנים למאגר התחיל בפניה למורים ממקצועות שונים בחט״ב ובתיכונים שישתפו במושגים מופשטים שהם מלמדים, כאלו שקשה להסביר מילולית, או שהיו שמחים להעזר בייצוג חזותי עבורם. הבחירה דווקא במושגים מופשטים היתה עבור האתגר האישי שלי, לחפש דימויים למה שבלתי נתפס וקשה להסביר, מקום שבו המילים נגמרות וצריך למצוא דוגמאות מוחשיות, לייצר הקשרים, כדי להסביר אותם. אבל זו לא הנקודה, המאגר זו שיטה שיכולה לעבוד עם כל מיני נושאים ומושגים.

אחרי שהתגבשה רשימת מושגים, שלחתי אותה ל-15 יוצרים חזותיים מתחומים שונים שיגיבו אליה באמצעות דימויים. חלק יצרו עבודה חדשה, חלק השתמשו בחומרים קיימים אצלם שמצאו כמתאימים לייצוג המושגים. כולם היו קואופרטיבים ויצירתיים ונדיבים מאוד. היו כמה שציינו שהם שמחים שיהיה איזשהו שימוש בכל מיני חומרים שסתם שוכבים אצלם באיזו תיקייה במחשב. זה ממחיש יפה את האבסורד של שדה אחד יצרני ויצירתי ומתפקע מחומרים מקוריים ונהדרים ושדה שני שמשווע לתוכן מקצועי ואיכותי ואין קשר ממשי בין השניים. אז הנה הצעה למקום קטן שאלו יכולים להזרים אליו תכנים ואלו יוכלו למשוך ולעבוד אותם, וגם להזמין עוד.

מהם לדעתך האתגרים ביצירת מרחב חזותי עדכני כמו שהצעת במערכת החינוך היום?

דווקא זה לא מאתגר בכלל, זה אפילו פשוט מאוד, הבעיה היא מודעות. גם של צוותי החינוך בשטח, וגם של מתווי המדיניות. גם פדגוגית וגם תקציבית. יש התעוררות מאוד משמחת בדיבור על עיצוב הפדגוגיה והתאמתה לעולם החדש, וגם הרבה עשייה ברוכה ומשמחת, אבל אם הסוגיות האלו לא יהיו חלק מהכשרות המורים, לפיתוח מודעות, מיומנויות וכלים מעשיים, ומתוך הבנת החשיבות, אי אפשר לצפות שיתרחשו פעולות משמעותיות בכל תחומי הלמידה ולא רק קוסמטיות ונקודתיות.

הבחירה להתמקד במורים כקהל יעד היא דבר שהגיע בעקבות ההרצאה של פרופ׳ בילי עילם, שמתמחה בויזואליזציה ותהליכים קוגניטיביים של הוראה ולמידה, שמסבירה עד כמה חשוב ומקדם שימוש בדימויים בלמידה, אבל שהבעיה מתחילה עם המורים שלא יודעים לעבוד עם ייצוגים חזותיים, אז בטח שלא יוכלו ללמד כך תלמידים. הבעיה היא שהם כן משתמשים בייצוגים חזותיים, כל הזמן, אבל לא משתמשים בהם נכון או כייצוג שווה ערך מבחינת הערך הלימודי.

היה לי חשוב לפתח קונספט לכלי מאוד פשוט, נגיש וידידותי למורים שיאפשר בפוטנציאל שימוש מיידי ובאמצעים קיימים. חלק ממחקר השטח היה התבוננות באמצעים הקיימים בכיתות היום, כדי להציע כלים מעשיים. נבחרו לשימוש רק דברים שיש בכל בי״ס: הלוחות שעל קירות הכיתות, המקרן שנמצא בכל כיתה היום והמדפסת המשרדית שנמצאת בכל חדר מורים. שלושתם מספיקים ליצירת שינוי מהיר בסביבת הלמידה הכיתתית, והם כל מה שצריך מורה כדי להשתמש בכל הפונקציות שמציע ״המאגר״.

אחרי סיום התואר השני בבצלאל יצא לך לחשוב על לפתח את זה כמוצר?  

כן, זה היה הפידבק העיקרי שקיבלתי בהגשה הסופית. שזה חייב לצאת החוצה ולשם זה שייך. ועם זאת, זו סוגיה מעניינת ומורכבת מכל מיני בחינות כשחושבים על זה כמוצר. סוגיות טכניות כמו זכויות יוצרים או בקרה על תכנים חדשים שמשתמשים מעלים, וגם סוגיות אתיות ופוליטיות כמו שאלת האוצרות של התכנים וזהות האוצר, מה מותר או אסור להראות, מי מחליט מה הם דימויים ״איכותיים״ או ״נכונים״ בהקשר הזה, מה קורה כשיש דימויים מורכבים, מאתגרי קונבנציות, או דימויים פוליטיים. איך עושים את זה גם נגיש ושימושי לצרכים ממשיים של מורים, אבל גם מאתגר ואיכותי, שזה אומר דברים מאוד שונים ממה שמוכר להם היום.

הסוגיה הפוליטית שהכי מעניינת אותי היא דווקא ההתייחסות לכוחו של הדימוי בהעברת מסרים ובהבניית מציאות. כי המאגר יכול להיות בפוטנציאל כלי שיאומץ ע״י הממסד, אבל הוא גם יכול להיות כלי גרילה להחדיר מסרים לכיתות ולמערכי השיעורים. זה מה שכיף באקספרימנטים במסגרת אקדמית - אפשר לאתגר את כל אלו ולהציף שאלות. אם רוצים לצאת באמת אל העולם, צריך לתת תשובות.

מה עכשיו? מה הלאה?

אני מקווה להצליח לייצר פעולות מעניינות על הציר שבין התחומים עיצוב ולמידה. כבר מתחילים כמה כאלו. זה גם מעניין אותי, וגם מאוד חשוב בעיניי, וגם יש הרבה מה לעשות.

מנחים: הדס זמר בן ארי ואיל אליאב
צילום חלל: דור קדמי