עודפות טכנולוגית אורה פלד נקש

עודפות טכנולוגית/ אורה פלד נקש
סטודיו משקל עודף בהנחיית ליאורה רוזין ודב גנשרוא

בעידן עתיר טכנולוגיה וגירויים בחרתי להתמקד בשאלה הפוכה- מהי ההתערבות הטכנולוגית המינימלית הנדרשת על מנת להעביר חוויה?

הפלטפורמה

מיקדתי את הבדיקה בתחום של מציאות מדומה, במשקפיים העתידניים שמכסים את הפנים בדומה לתצורה של Oculus Rift. לשימוש בחוש הראייה כנקודת אחיזה במציאות אלטרנטיבית יש גם שורשים היסטוריים, Hugo Gernsback הציע את הטלי-גלסס כבר בשנת 1936 , ועורר גיחוך בקרב מומחי הטכנולוגיה כשהציג ״משקפי-טלוויזיה״ עתידניים לזמנם, בעלי מסכים קטנים וכפתורי שליטה מכניים. מופעים מוקדמים יותר של ״משקפי מציאות מדומה״, ניתן לזהות במשקפיים סטריאוסקופיים שהיו נפוצים במאה ה- 19, כאמצעי בידור ביתי לצפייה בתמונות, שמאפשרות תחושת עומק. על הציר שבין המשקפיים הסטריאוסקופיים לאוקולוס ריפט של ימינו, בחרתי להתמקד במכשיר הוויומאסטר- משחק הילדים של הסברו העשוי פלסטיק, אליו ניתן לטעון גלגלת שקפים מתחלפת. כשכל גלגלת מכילה 7 ״סצינות״.

פורמט התוכן הקצר

ניתן לסמן פורמטים קצרים בתרבות כאייקונים של צמצום, תמצות ומשמעות מלאה- ההייקו על 17 הברותיו, הסיפור הקצר של המינגווי בן 6 המלים, הציוץ ב 140- התווים.

בחיפוש אחר התוכן הראוי לפלטפורמה המוגבלת, אחר הסיפור אותו אפשר לספר ב 7- סצינות, נוצר שיתוף פעולה עם הסופר הישראלי אלכס אפשטיין. אפשטיין כותב ומפרסם סיפורים קצרצרים במגוון פלטפורמות, ומעיד על עצמו כי נושא הגשת התוכן מעסיק אותו רבות ביצירתו.

״מכונת הזמן מקולקלת. מותר לגעת״

סדרה של 3 סיפורים קצרצרים מאת אלכס אפשטיין שעברו התאמה לקריאה באמצעות וויו מאסטר. כל הסיפורים עוסקים במסע בזמן.

** התמונות לקוחות מוויקיפדיה